תגובה משפחת גוטליב לעמית קדם

תגובה...

ראשית, תודה רבה על מאמרי חינוך נפלאים שממש מעוררים אותנו להיזכר באמת היצירתית –  הפשוטה והאמיתית כל כך,ב  – 'שכל הישר' שבורא עולם נטע בנו.

בתגובה למאמרך אודות ספרות חרדית: כל-כך שמחתי לראות התייחסות אמיתית למשהו שאני מקדישה לו הרבה מחשבה והתחבטויות. נראה לי שיש סיפורים שניתן עדיין להשתמש בהם.

אנחנו בעלי תשובה כעשר שנים ואני עובדת כקלינאית תקשורת במרפאה להתפתחות הילד, שמיועדת ברובה לציבור החרדי.

לפעמים יש איזה פחד מכל דבר שהוא לא תחת הכותרת: "חרדי". אבל האמת היא שיש הרבה ספרי ילדים נהדרים שאנחנו משתמשים בהם בטיפולי שפה לילדים חרדים (והסיפורים אינם חרדיים).

כשאני נותנת הדרכה לבית אודות קריאת סיפורים לגיל הרך ואף לילדים מעט גדולים יותר, אני ממליצה על ספרי הקלאסיקה, שבאמת נכתבו באופן המותאם ביותר להתפתחות שפתית של ילדים (סיפורים של מרים רות, מיריק שניר ועוד סופרי ילדים מעולים) כגון: "מעשה בחמישה בלונים", "הצב של אורן", "ברכבת יושבת ארנבת". ואפילו הורים "אולטרא – חרדים" קונים את הסיפורים האלו ומתלהבים מהשיפור שזה יוצר בהבעה של הילדים שלהם.

למה דווקא אותם?

כי עוד לא מצאתי (לצערי) מספיק ספרים באמת איכותיים במגזר החרדי. סיפור טוב המעודד התפתחות שפתית אצל ילדים בשלבי רכישת שפה הוא סיפור עם מגוון תחבירי שמתאים לרמה של הילד ומעודד אותו לשחזר את הסיפור, להשתתף ולהביע את עצמו. לכן אלמנט החזרתיות בכל הסיפורים הטובים הוא כ"כ בולט (לדוג': "בום-טרח מה קרה? הבלון התפוצץ הבלון נקרע"). נקודות נוספות הן אוצר המילים ורמת החריזה: חריזה טובה גם היא מגדילה את יכולתו של הילד לנבא מילים וליהפך למשתתף פעיל יותר בסיפור. ילדים שמקריאים להם סיפורים שמתאימים לשלב ההתפתחותי שלהם ממש לומדים לשחזר סיפורים, ואז הם גם הרבה יותר משחזרים חוויות אישיות שלהם, תכנים מהגן, פרשת שבוע וכו'.

לגבי התכנים, התכנים של סיפורים אלו הם תכנים כל כך יפים! כל כך באים מתוך עולמו של הילד. אין בהם דבר לא חינוכי או לא ערכי או בלתי צנוע, ועוד: הם לא מגוייסים (כפי המתואר אצל עמית קדם), אלא פשוט מתארים חוויות ילדות באופן כל כך תמים ואמיתי (בלונים שמתפוצצים והילדים עצובים, ילד שמצא צב ואז הצב הלך, דג קטן שעזר ללוויתן גדול, ועוד).

ה' ברא את הילדים עם צורך לשחק ולהפעיל את הדמיון –  כי כך הם לומדים את העולם ומעכלים אותו למימדים הקטנטנים שלהם. הסיפורים האלו מאפשרים להם את זה בלי לדחוף להם כל הזמן תכליתיות של 'התנהגות למופת' וכו' וכו'. נראה לי שכל הורה שאמיתי עם עצמו יכול לבדוק אם יש איזו "כפירה" או "חוסר קדושה" בסיפורים אלו רק משום שהסופרים לא דתיים (אף חרדי לא אמר לי מעולם דבר כזה, רק ביקשו לדעת היכן קונים… אבל יש לי הרגשה שדווקא בעלי תשובה עשויים לעתים להסתייג).

משפחת גוטליב.