תגובה לאליעזר וסרמן מגליון 12

 

עם ישראל בלי מחיצות

עם ישראל בלי מחיצות

 

בגיליון 'אדרבה' מס 12 התפרסם מכתב מאליעזר וסרמן ממושב בית חורון, ובו הוא מביע את טענתו על כך שב'אדרבה' אין שום התייחסות לעולם התשובה המתרחש בתוך הציבור הדתי לאומי. ובין השאר הוא אומר: "נראה לי שלמרות רצונכם להעמיד פנים שונות מן הממסד החרדי אתם לוקים באותו דפוס פעולה, יש התעלמות והתנשאות מהעולם העשיר הזה של הציבור הדתי לאומי שיש בו עומק מחשבתי ורוחני שלא נופלים מהעולם החרדי". בין השאר ממשיך ואומר אליעזר וסרמן שהגישה הזאת מצערת אותו כי בזמננו ההתבדלות המגזרית הולכת ונעשית מטושטשת יותר ויותר, והוא מאוכזב כי ציפה לשמוע ב'אדרבה' בשורה אחרת שבאה לצאת מהתבניות הישנות, ולהראות שיש זרמים שונים ומגוונים.

מכתבו החשוב של אליעזר וסרמן לא זכה, עד כמה שאני זוכר, לשום תגובה או התייחסות מצד עורכי העיתון.

לעומת זאת בגיליון 'אדרבה' החגיגי ה-13 במספר, נפרשה לאורך עמודים רבים ההתכתבות בין יוסף הלוי ליהודה גרינוולד ועמית קדם בנושא ברסלב. אני לא רוצה להתייחס כאן לעצם העניין המפורט בהתכתבות הנ"ל, אלא להביא נקודה אחת שהופיעה במכתב התגובה הראשון של יוסף הלוי, בו הוא מתייחס אל המגזר הדתי-לאומי אותם הוא מכנה "מזרוחניקים". יוסף הלוי מביא לשיטתו שני יסודות בהתייחסות ללימוד מהאחר והשונה.

האחד: ההבנה שהדרך שלו שונה משלי אבל יתכן והוא הולך בדרך טובה והקב"ה מרוצה מדרכו, ולכן אני יכול ללמוד ממנו.

היסוד השני: אני יכול ללמוד מכל אחד, גם מחתול, ואפילו ממזרוחניק!

אמנם הוא מיד מתנצל על ההשוואה, אבל מוסיף: "אין הדבר אומר שעלינו להיות מזרוחניקים". ומתוך דבריו אפשר בהחלט להבין שדרכם פסולה בעיניו, ואולי אפילו הקב"ה לא מרוצה מדרכם.

גם על הדברים האלה לא מצאתי תגובה מצד עורכי העיתון.

אקדים אומר שאינני שייך לשום מגזר. מעולם לא ניסיתי להתברג אל העולם החרדי. אני לא חובש כיפה סרוגה, ולא חסיד של ארץ ישראל השלמה. אני לומד בישיבה ליטאית ובישיבה חסידית. ובכלל, נדמה לי לפעמים שהחלוקה למגזרים זו המצאה אשכנזית… ואם הייתי שואל את סבי עליו השלום, איש דתי בכל נפשו, אם הוא ליטאי חסידי או לאומי, הוא ודאי היה נאנח אנחה פרסית ארוכה ולא מבין מה אני רוצה ממנו.

הרב אליו אני מקושר וממנו אני שומע שיעורים כבר שתים עשרה שנה מגולח למשעי, חובש קסקט, עובד במחלבה, מייצג ככהן הגדול של זמננו את כלל ישראל באהבה, כולם באים אליו, מכל המגזרים האפשריים והוא מוריד אורה ותורה לכולם.

אבל לצורך העניין המדובר, כסגן גבאי בלתי מורשה של בית כנסת עממי רמת-גני שחלק ניכר ממתפלליו הם 'מיזרוחניקים', השם ירחם, לא יכולתי להשאיר את הדברים האלה ללא תגובה.

ליוסף הלוי אני מציע לקרוא בעיון את מכתבו של אליעזר וסרמן, ולקחת אותו ברצינות גמורה. אני סמוך ובטוח שהקב"ה מרוצה מדרכם ואוהב את הצעירים ה'מזרוחניקים' האלה, שיוצאים למלחמה עם תפילין, שמשלבים תורה עם עבודה, ובודאי שדרכם ראויה להערכה ולכבוד. ואני מציע לו ולכל קוראי 'אדרבה' לקרוא ספרים וחוברות שנכתבים בימים האלה בישיבות ובבתי מדרש של המגזר הדתי-לאומי, להתוודע אל תורותיו של הרב שג"ר זצ"ל, להכיר את כתבי הרב ראם הכהן ראש ישיבת עתניאל ואחיו הרב אביה הכהן ראש ישיבת עין-צורים, לשמוע שיעור ב"זוהר" אצל הרב מנחם פרומן, ושיעורי תנ"ך אצל הרב יואל בן נון, לקרוא את הביטאון "במעלות" שנכתב על ידי תלמידי ישיבת ההסדר במעלות. אתם תגלו עולם חשיבה יהודית תוססת ומתחדשת. אתם תגלו שהם מתלבטים ומתחבטים באותן הבעיות ממש כמוכם. אתם גם תגלו שבאיזה שהוא מקום הם ממש קרובים אליכם, ואולי אפילו יותר מאשר החרדים. גם הם מכירים היטב את הרמב"ם ואת הרש"ר הירש ואת קרליבך, אבל גם, שומו שמיים, את אריק איינשטיין ואת הפינק פלויד.

לאליעזר וסרמן אומר: אני לגמרי מסכים עם מכתבך, גם לי חסרה מעל דפי 'אדרבה' הנוכחות של הדתיים הלאומיים, אבל למען ההגינות עלי לומר שעורכי 'אדרבה' פנו אלי בבקשה שאכתוב טור מנקודת מבטי האישית, לאו דווקא מתוך העולם החרדי, אלא מהמקום הפתוח וחסר ההגדרה שאני חי בו, מתוך רצון להראות שיש תנועה של תשובה בעוד מקומות, ובדרכים שונות. ובבניין ירושלים שבלב ננוחם.