צניעות\רוזנטל

 

 

צניעות...

בחול המועד סוכות נסעתי לכותל המערבי.

מי שחווה את זה לא צריך הרבה תיאורים כדי לדעת מה הולך שם: הכותל היה מלא אנשים נשים וטף, ותהילים נשפכו שם כמו מים. איזה מתוקים עם ישראל!

לא הצלחתי להתפלל מרוב התפעלות. פשוט ישבתי על כסא פלסטיק נשענתי אחורה והתבוננתי איך כל אחת אוהבת את ה':

המרוקאית – פורסת ידיים ומנשקת הלוך ושוב.

האשכנזיה – מאופקת, מזיזה שפיץ של פאה מהעין, ותוך כדי – מוחה דמעה.

נערה בגיל העשרה – עם כל רתיחת הנעורים מתנדנדת ברדיוס של חצי מטר ובידיה סידור מרוט מרוב דמעות (בכל אופן, שידוך זה קריעת ים סוף).

עמדה שם גם מודרנית, שניסתה לייצב את עמידתה. היא היתה על עקב 12 ס"מ, וחצאית שלא איפשרה לה תנועה רבה. אבל הראש, הראש היה תקוע בסידור ויבבות חנוקות עלו משם.

עוד אחת עדינה צדה את עיני: היא היטתה את הראש באלכסון, וניגבה דמעות עם זנב המטפחת. אי אי אי, איזו הרגשת אחדות מופלאה, כל המחיצות נופלות לי במקומות כאלו…

 

הלכתי אחורנית בנסיון נואש לא להפנות גב לכותל. נישקתי מרחוק שוב ושוב ובקשתי בתחנונים לבא עוד הפעם, רק בשביל להרגיש, ואפילו לדקה, לאיזה עם אני שייכת.

בחוץ ליד המתוקות האלו שאוספות צדקה ומחלקות דיסקים (תשמעו, הרב הרוש אומר גם לנשים להפיץ) עמדו קבוצת נשים מכוסות מכף רגל ועד ראש וחילקו עלונים בנושא הצניעות.

הם ניסו לצוד כל אחת שיצאה עם פאה, וכמה שיותר ארוכה הרי זה משובח.

באותו רגע משהו קרה לי. הרגשי קור חדרו לי ללב, וכל ההרגשות של האחדות והיופי של עם ישראל התחילו להתמוגג.

פתאום כל אשה שלא עמדה בקריטריונים של הצניעות המושלמת נראתה לי זרה, מנוכרת. התחלתי לשנוא כל אחת עם חצאית קצרה או פאה.

קראתי את העלון בעיון. רובו עסק בסיפורים של נשים שקיבלו סרטן בראש בגלל פיאות, היו גם כמה סיפורים פיקנטיים על מוות קליני שבו האשה ראתה את גופתה מבותרת אברים אברים על מנגל גדול בגלל חוסר צניעות. עצמתי עיניים וניסיתי לאסוף את עצמי. מה קורה לך? לפני חמש דקות אהבת את כולם אהבת נפש, גם זאת המודרנית נראתה לך מדהימה כשעמדה עם התהילים ומחתה דמעה.

איך התהפך הגלגל, מאיפה השנאה הזאת נולדה?

ואז הבנתי. ההפצה הזאת של הצניעות, אפילו שהיא לשם שמים ומתוך מסירות אמיתית, היא בעצם מעלה ריח רע בעם ישראל, ריח רע מאוד…

תחשבי, אמרתי לעצמי, שאותה אישה 'לא צנועה', עזבה בית ביום חמישי בחצות לילה, בישלה בזריזות את האוכל, שילמה לבייבי סיטר, ובאה עם כל הכוח לקרא ספר תהילים שלם לכבוד ה' יתברך.

ועכשיו מגישים לה עלון שהיא בבוא הזמן תיצלה על מנגל ענק בגלל הפאה שלה, איך עשו את ה' יתברך לכזה אכזר?

הלכתי משם כאובה ומהורהרת. מה את רוצה, שלא ידברו נגד זה? שהחרדים יתחרדו יותר ויותר? סוף סוף העלונים האלו גורמים להם להרגיש שזה לא לכתחילה, מה אפשר לעשות. ואז גמלה בליבי החלטה לכתוב על הצניעות.

בצורה פשוטה, בלי סיפורים מסמרי שיער, פשוט מה זה צניעות.

והנה מה שיצא, ואם מישהי יוזמתית תצלם ותפיץ את זה בכותל זה יעורר רושם. בטוח. והיה זה שכרי.

(בגלל שהנושא הוא צניעות, מן הראוי שזה יהיה בעילום שם).

 

החופש האמיתי (לא מזכירים את המילה צניעות בכותרת כי זה עושה צמרמורת)

צניעות זה חופש, קודם כל כי זה נוח. יש מלא מקום לזוז ולשבת, וזה הכי נוח – בכל מצב.

צניעות זה חופש ממבטים לא שייכים.

צניעות זה לדעת שאני יפה גם בלי אישור מבחוץ.

ואפשר גם לשפשף את העין או לשטוף פנים כשחם בלי לפחד שמשהו ימרח שם. צניעות זה חופש מלהתעסק בדברים לא חשובים. ולהתעסק בתכלית האמיתית שלשמה אנחנו פה.

וזה טוב גם נגד עין הרע.

צניעות זה להיות כל רגע ורגע כרצונו יתברך בכל צעד וצעד.

סתם צעד למכולת. לגן הילדים. לברוא מלאכים שומרים ולניפוץ המיתוס, כשאת צנועה את הכי יפה! כי האור של השכינה מאיר עליך ומתוכך, יש לך חן אלוקי!

 ומילה אישית ממני, צניעות זה לא פשוט, זה מהלך פנימי עמוק. הצדיקים אומרים שמה שאצל גבר תורה – אצל אשה זה צניעות, ותראי כמה קשיים יש להם…

אני מבקשת ממך רק בקשה אחת:

תירצי, ותבקשי ממנו שיעזור לך, למענו.

אוהבת אותך.