על תרבות קריאה לילדים

תרבות קריאה לילדים

הייתי ילד שלא הפסיק לקרוא. כל דבר כתוב שעבר ברדיוס של כמה מטרים גרם לי להתביית אליו ולא להרגע עד שאקרא אותו עד תומו. קראו לזה תולעת ספרים. אין לי ספק שעולמי הפנימי והרגשי עוצב בצורה משמעותית על ידי אותם ספרים לא פחות ואולי יותר ממה שעוצב על ידי המשפחה והסביבה החינוכית שבה גדלתי. חלק גדול מאותם ספרים הייתי שמח מאד לשכוח ולהפטר מהשפעתם, אך בכלליות הם הביאו עימם הרבה אנושיות, צבעוניות, חשיבה רחבה ואוצרות של ידע. אני מוצא את הדברים הללו משמעותיים ורלוונטיים לתהליך התשובה שלי, למפגש שלי עם הקב"ה ועם התורה, ולהתמודדות שלי עם החיים ועם העולם. הייתי רוצה מאד להעניק את העשירות הזו ואת הרב גוניות הזו לילדים שלי. אבל זה לא כשר וזה לא תורני…

אז מה כן? הילדים שלי, ב"ה, ירשו את אהבת הקריאה ודי מהר הסתבר לי שאי אפשר יהיה לספק אותם רק במסכת אבות וחידושים תורניים (וההכרה הזו הובילה למשבר לא קל…). הילדים רוצים לקרוא, והרבה. כך התחיל המסע שלי דרך עולם ספרות הילדים החרדית. מצאתי שם לעיתים ספרים מקסימים ממש כמו שאהבתי  אך באופן כללי המסע הזה היה עגום למדי. אם הילדים שלכם לא מחפשים מה לקרוא אז הרשימה הבאה אולי מיותרת.

סיפורי צדיקים

רבים יודעים לצטט את דברי רבי נחמן מברסלב בהפליגו במעלת חשיבות סיפורי הצדיקים (ליקוטי מוהר"ן רל"ד, רמ"ח) אך לא רבים זוכרים גם את השורה הבאה: "…אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך…" (שם רל"ד).

ניתן להשיג היום ספרים רבים של סיפורי צדיקים המעובדים לילדים. חלקם מאופיינים באיכות נמוכה ושפה ירודה לצד איורים לא אסתטיים. דמויות הגויים, למשל, מזכירות לעיתים קרובות בסיפורים אלו קריקטורות אנטישמיות שאנו מעדיפים לשכוח. אך גם הספרים האיכותיים שביניהם לוקים בבעיה לא פשוטה. הצדיקים מוצגים ברוב הסיפורים כאינם שייכים לזה העולם. יש בכך, כמובן, חשיבות שהרי באמת אין לנו השגה ברום מעלתם וחשוב שהילד יתוודע לכך, אך יש בכך גם הרחקה. הצדיק הופך להיות משהו סגולי ולא אנושי וממילא לא רלוונטי להתמודדויות החיים הקטנות והאפרוריות. מעטים מאד הספרים המספרים על ההתמודדויות שעברו הצדיקים ועל כל המשברים אותם חוו עד שזכו להגיע למדרגתם. חוסר הרלוונטיות הנגרם מההרחקה עלול ליצור נזק בטווח הארוך שהרי כאשר יחפש הילד דמויות עמן יוכל להזדהות בחייו האישיים עלול הוא לחוש זרות כלפי דמויות הצדיקים.

ספרות מגויסת

חלק גדול מספרי הילדים הינם ספרי מוסר במסווה סיפורי. התפישה העומדת מאחורי כתיבה זו היא כי הדרך הנכונה ביותר להגיע אל נפש הילד היא בצורה העקיפה והסיפורית. כל זה נכון כאשר הילד אינו חש בכך והמסר עובר בצורה סמויה, אך בספרים אלו המסר "הסמוי" זועק מכל שורה ובדרך כלל בצורה בוטה. התחושה המחלחלת מספרים אלה היא שאין הצדקה לקריאה שאין עמה מוסר השכל מובהק. העולם המצטייר דרך עיניים אלו הוא עולם שטוח וחד מימדי. הטוב הוא חד משמעי והרע כעור ודוחה, וכל גווני הביניים נעלמים ומוכחשים. נכון שיש להנחיל לילדים הצעירים עולם ברור ומוגדר, אך ניתן לעשות זאת בצורה חכמה יותר. מעבר לכך הרי אף אחד מאיתנו לא אוהב (לצערנו) להיתפס בקלקלתו, והסיפורים הללו מעמידים לא פעם את הילד מול התנהגויותיו השליליות ללא כלים אמיתיים לתיקון. ילד בריא בנפשו יירתע בשלב מוקדם מספרות מגויסת זו, ומה עוד (וזהו כלל בספרות) שהמגויסות פוגמת תמיד גם באיכות הספרותית. הז'אנר הספרותי שהתפתח בשנים האחרונות של "ילדים מספרים על עצמם" לכל גווניו הוא מוצלח קצת יותר, ולו רק בשל כך שאינו מנסה להסתיר את כוונתו החינוכית, בשל העזתו לעסוק לעיתים בנושאים מורכבים יותר, ובשל האותנטיות אותה הוא מנסה לייצר.

קומיקס

ספרות הקומיקס זוכה לפריחה מחודשת בשנים האחרונות, והביאה בין השאר גם לגילוי של יוצרים מוכשרים במיוחד. גדי פולק ראוי בודאי לשבח על היצירתיות האיכותית שלו. מובן שיש בכך ניסיון לספק מענה להתפשטות ולחלחול של הסרטים השונים לעולם החרדי ולרמת הגירוי החושי אותם הם מספקים. החסרון הגדול של קומיקס הוא בעצם היפרדותו מן המרחב הגדול של המילה הכתובה בפני עצמה. היכולת לפתח את עולם הדמיון והרגש האישי מוגבל ברגע שהסיפור הוצמד לתמונה. הדבר נכון בודאי לגבי כל הספיחים הירודים (הן בתכנם והן באיכותם) של ספרות זו, ויש הרבה כאלו, אך לפעמים נכון אף יותר לגבי הקומיקס האיכותי והמרהיב. לאוהבי הקריאה האמיתיים הקומיקס יכול לשמש כאתנחתא מעניינת, אך בשום אופן לא כתחליף.

מתח

תמיד קיוויתי שהילדים שלי לא יימשכו לענייני צבא ומלחמה, שהרי אינם חשופים לסרטי אקשן ולטלוויזיה, ב"ה. כשגיליתי שאין הדבר כן ובני הראשון החל לחקור אותי על ההבדלים שבין אם-16 לבין קלצ'ניקוב תליתי זאת בעוונותי ובעברי הצבאי שכנראה חלחל אליו בדרך לא דרך. כאשר התחלתי לשים לב להתגודדויות ההמוניות של ילדים סביב כל ג'יפ צבאי מזדמן הבנתי שכנראה יש הבל כזה באוויר העולם, והונח לי במעט. למרות כן ספרות המתח החרדית הענפה היא בעיני המזיקה והמסוכנת ביותר. לא בשל היותה מספקת את היצר המלחמתי של ילדינו, שהרי את זה צריך לעשות בצורה כזו או אחרת, אלא בשל הצביעות שבה. סוכן המוסד החסון (בעל תשובה כמובן), שלפני רגע קל נפרד מידידו הבלונדיני מה- C.I.A, לא שוכח לזעוק קריאת שמע לפני שהוא פורץ את הדלת בבעיטה ברגלו השרירית ויורה לכל עבר באקדח הלייזר המשוכלל. נו, באמת. לא פלא שרוב הסופרים הללו מתחבאים מאחורי שמות ספרותיים שונים ומשונים. הדבר היחיד שמשתווה לכך בעליבותו הוא אותן תמונות פרסומת בהן מציירים לילד, הגוי כל כך בחזותו, כיפה שחורה מהודרת. החילוניות זועקת מהספרים הללו מכל פינה, והילדים לומדים מהר מאד שמותר להיות חילוני אם מצויירת לך כיפה על הראש. השילוב של ספרי המתח עם הקומיקס הוא שיא השיאים, ואפילו ספרי דני דין או חסמבה של ילדותנו מתחילים להראות אינטליגנטים לידם.

מדע

ספרות הידע החרדית היא מצומצמת מאד עד לא קיימת. ספרי השיאים שהופיעו בתקופה האחרונה זכו לפופולאריות רבה, ובצדק, בשל החן הרב בו שילבו כותביו בין השקפה מבוררת לבין ידע העולם הגדול. לאלו מאתנו שגדלו על ספרי המדע של ספריית "לייף" נותר געגוע גדול לעולם ידע איכותי, מרתק ומרהיב. לשם מה זה נצרך לילד חרדי? התשובה הפשוטה היא שהגישה אל הרבה גופי תורה עוברת דרך האסטרונומיה והביולוגיה וכו'. אך מעבר לכך: כאשר אני שומע את הרב דורון, המורה שלנו לחשבון בתלמוד תורה, מסביר על מבנה הגלקסיות- אני זוכה לעיתים לשיעור באמונה הרבה יותר מפעים משיחות מוסר כאלו ואחרות. פיותיהם הפעורים של הילדים המרותקים אליו אומרים את הכל. וזאת בלא צורך להדביק לכך את הכותרת "מפלאי הבריאה" ואולי דווקא בשל כך שלא הודבקה הכותרת הזו….

גם אם איננו מלמדים את הילדים את הדברים הללו במסגרות החינוכיות – הלוואי והיו עוסקים בכך בשעות הפנאי שלהם, ולא בספרים מהסעיף הקודם למשל.

סיכום

נשמע מייאש? כן. על כך נאמר "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי". לחשוב שלעיתים זהו חומר הקריאה הבונה את אישיותם של ילדינו זה כואב ומחליש. למנוע מהילדים את הקריאה לא ניתן וגם לא נכון. לחזור לעולם הספרים של ילדותנו בוודאי לא אפשרי. אז מה לעשות? לעשות! הגיע הזמן שהמהפכה שמחוללים חברינו בעלי התשובה בעולם המוסיקה תגיע גם לעולם הספרות, ולו רק לספרות הילדים. שנוכל להציג חלופה אמיתית ואיכותית. חלופה שתביא עמה את אותה אנושיות ועשירות, את אותה מורכבות ועדינות שאליה נחשפנו בספרות האיכותית אותה קראנו. חלופה שתביא עמה אמונה שורשית ובריאה שאין צורך להכריז עליה בכל פינה. חלופה שתשכיל לספק את הצורך של הילדים במתח והתרחשות ללא זולות, צביעות ורדידות. האם אני חולם? אני מקווה שאני לא היחיד.