על כנפי הדמיון

כנפי הדמיון

עבודת הכח המדמה

באנו מעולם בו הכח המדמה משתולל: פרסומות רחוב בגודל של מגדל רב קומות, קולנוע, תקשורת, ספרות, תיאטרון אופנה ומה לא. עולם של תדמיות, דמיונות ובבואות שווא. רובנו ככולנו נותרנו מצולקים מעולם פרוץ זה, מתאמצים להשיל מעלינו את אותם דימויים כוזבים של הצלחה, אושר ואהבה, ומייחלים להשאיר מאחורינו את הוליווד על כל סניפיה וספיחיה. כמעט כל בעל תשובה מכיר את התחושה המתסכלת כאשר תמונות מהעבר שבות וצפות ללא התראה זמן רב לאחר שהיה בטוח ששכח מהם לחלוטין. רבות מהתמונות הללו נחקקו עמוק בתודעתנו בסיועם של כלי מדמה כאלה ואחרים. לנו בעיקר, קל להבין את דברי הספורנו, מסיעתו של הרמב"ם בנושא זה, הכותב על הנחש "הוא השטן, הוא היצר הרע… יעשה זאת באמצעות הכח המדמה" (בראשית ג' א'). יחד עם זאת אנו רואים כי הפרשות אותן אנו קוראים בחודש כסלו ובחנוכה סובבות סביב חלומות. מסולם יעקב ועד לחלומותיו של יוסף, מחלומותיהם של שרי פרעה ועד לחלומותיו של פרעה עצמו. החלום, "אחד מששים לנבואה”, גם הוא אחד מהביטויים של כח המדמה בנפש, אך הפעם כביטוי של מסר אלוקי. תקופה זו של כסלו-טבת עומדת אל מול חשכת הלילה במעגל השנה. כאשר היום מאיר והדברים בהירים וברורים אין אנו זקוקים לכח המדמה, אך באפלת הלילה, כאשר אנו מוצאים עצמנו אל מול צללים לא מוכרים – אזי אנו מוכרחים לכח זה. בהסתרה שהשתלטה על העולם עם שלטון שכל יוון ועם האפילה שירדה לעולם עם תרגום התורה ליוונית על כל המשתמע מכך – אנו בתחום שלטונו של המדמה. האם יש לנו מפלט מההשתוללות שם בחוץ?

בירור המדמה

המכתב מאליהו מביא כי הגרש"ז מקלם זצ"ל היה שואל: "במה השיגו אבותינו הקדושים וכל גדולי העולם ז"ל את מדרגתם? במה היה כחם יפה מכוחנו? והשיב: הם ידעו את הכח האדיר שבציורי הלב. הנה היצר הרע יודע היטב סוד זה, וכל מלחמתו היא תמיד בציורים ודמיונות שבהם לוכד את לבו ולוכד אותנו ברשתו. לא נוכל להלחם נגדו כי אם בנשקו – דהיינו להרבות ציורים לצד הקדושה" (מכתב מאליהו חלק ד' 252). על דרך זו ניתן גם להסביר את הסתירה לכאורה בכתבי רבי נחמן מברסלב. בסוף תורה כ"ה בליקוטי מוהר"ן כותב מוהרנ"ת בשם רבי נחמן: "אחר שאמר מאמר הנ"ל ושם מכנה כל תאוות היצר הרע בשם כח המדמה, אמר אז: צריכים לקרות לו ולכנות לו שם אחר, היינו לבעל דבר וליצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר, דהיינו שלא לקרותו עוד בשם היצר הרע, רק בשם כח המדמה". ולעומת זאת כותב רבי נחמן בתורה אחרת "כי עיקר האמונה תלויה בכח המדמה, כי במה שהשכל מבין אין שייך אמונה. ויקר האמונה היא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו, אזי נשאר רק בבחינת כח המדמה – ושם צריכין אמונה. נמצא שעיקר האמונה היא בבחינת המדמה" (ח' תניינא). כח המדמה המתוקן מגיע אל המקומות שמעבר לשכל, "ביד הנביאים אדמה",ואילו כח המדמה הנמוך מוריד את האדם עד לשאול תחתיות. אין מדובר כאן בשני כוחות נפרדים ושונים, אלא באותו הכח עצמו, כפי מידת בירור האדם.

מערכת חינוך אמיתית אמורה לתת לתלמידים כלים יעילים כיצד להתמודד עם סכנות הכח המדמה הבהמי, וכיצד לפתח את אותו כח מדמה היכול לקשר את האדם אל הקדושה, כלשונו של ספר הברית "והשכל כשרוצה להבין ולהורות זה אל כוחות הגוף אין יכולת להבינם הצורות הרוחניות אם לא ע"י המדמה, ולכן נשפע שפע מן השכל על המדמה, וביותר על המשער, שהוא שלמות המדמה". מערכת חינוך שלא תאפשר לתלמיד כלי התמודדות כאלה תותיר אותו נבוך וחסר אונים אל מול פיתויי המדמה בעולם החול, ולא תעניק לו את אותה יכולת להתעלות אל מעל השכל על ידי המדמה המבורר.

גילוי הנפש הישראלית

מי שהניח את היסודות לעבודה מסודרת עם הכח המדמה היה בעל "הכשרת האברכים", האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד. המטרה אותה מציג האדמו"ר בספרו "הכשרת האברכים" הינה גילוי הנפש הישראלית באדם. גילוי הנפש הינו התנאי והמבוא לכל עבודת ה' והחסידות. גילוי הנפש הינו מדרגה ראשונה בגילוי רוח הקודש. במדרגה זו הנשמה מתגלית לאדם ומדריכה אותו. ההתרגשות הינה ראשית התגלות הנפש. על האדם להיות מסוגל להתרגש בכל עת כרצונו. מצבו הבסיסי של האדם הינו שאינו מכיר את התגלויות נפשו.

"את עצמו אינו מכיר ואת המתרחש בקרבו לא ידע. נפשו גם של ההדיוט אינה חדלה מלהתנענע ומלפרכס, מלצעוק ומלהתחנן על נמיכויות עצמו, ועל כל הכאותיה, על נגיפותיה ועל ייסוריה אשר מייסר הוא אותה במעשיו, בדיבוריו ובמעשיו השטותים, והוא – או שאינו מרגיש מאומה מפני שאינו נותן לב להקשיב את יללות וגניחות עניה סוערת זו… או שמרגיש הוא, רק כיון שבשעה שמרגיש, רצונו, דעתו, ומחשבותיו ברפש דברי העולם נתונים, לכן גם המית נפשו וקולה לקול ענות הוא שומע… כל אחד בלבוש רעיונותיו את חלומו רואה"                                                      (פרק ד'). לכן עיקר עבודתו של האדם ברצונו להיות מתרגש אינה גיוס כוחות חיצוניים לו: "היה שמח במה שאמרנו לך בזה, כיוון שלא התרגשויות חדשות עליך לבקש ולא התפעלות מן השמים, בראשונה ובראשית עבודתך ממך דורשים, כי הכל בך, התרגשות בך, וגם אתה איש מתרגש, ועליך להשתדל רק להכיר אותך ואת אשר בך מתרחש"                                              (שם). על האדם להתחיל את ההתבוננות בנפשו בהתרגשויות החזקות והברורות. עליו לתת להתרגשויות אלה מצע עליו יוכלו להתגלות ולהתחזק. מצע זה הינו מחשבה חזקה מאותו ענין שבו התעוררה ההתרגשות. ללא מחשבה חזקה כזו ההתרגשויות "נגועות ונאספות חיש מהר" (שם) מחשבה כזו מלווה תמיד בציור, כפי שגרת לשונו של ה"נועם אלימלך" כשמדבר על עניני מחשבה "ידמה ויצייר במחשבתו". במחשבה קלושה אין הציור מתגלה, אך כשהמחשבה חזקה מופיע גם הציור הקשור למחשבה. "המחשבה החזקה והדמיון, מין אחד הם…". כדי להרחיב את המחשבה ולחזקה יש לציירה בציורים שונים בעלי פרטים רבים ומתחדשים. הציורים המתגלים מהנפש הם כפי העניינים שהאדם עסוק ושקוע בהם. על האדם להגיע למצב שבו הנפש מגלה מעצמה ציורים קדושים ומראות קודש. האדמו"ר מפיאסצנה מדגיש את ההבדל בין ציור המופיע מן הנפש לבין ציור המגיע מן השכל:

"הסכת ושמע ואל תטעה. כבר הזהרנוך לעיל שאין כוונתינו שכאשר תרגיש איזה הרגשה בקרבך תתחיל אז לשוטט בשכלך ולחפש איזה דמיון זה או זה אשר יתאים להרגשתך זו, הס מלהזכיר, כי התרגשותך יחלוף על ידי זה, וגם כי הציורים הבאים ע"י חיפוש, רק פעולות השכל הם, ואנו רוצים בזה שיעזור לנו ה' לראות הנפש אשר למעלה מן השכל. רק מין משל השכל ממציא אותו לדמות דבר אל דבר, משל אל נמשל, הוא זה שאתה מדמה וממציא בשכלך, ואנו רוצים לזכות ולגלות ניצוץ הראיה של בני הנביאים אשר בקרבנו" (פרק ו').

"לכן בשעה שמרגיש אתה איזה התרגשות קדושה – לא תחפש דמיונות ומשלים, רק תתעכב ותתבונן בהתרגשותך הקדושה ותוסיף לעוררה, והמחשבות עם מראות הקודש מאליהן תעלינה אם כך חזקת והרחבת את מחשבותיך עם דמיון קדשך" (שם).

הכח המדמה בחינוך

יסודות אלו אמורים להנחות אותנו בעבודתנו החינוכית הן כהורים והן כמחנכים. עלינו להשתחרר מהפחד מכל מה שקשור לכח המדמה. עלינו להכיר כי יש כאן כלי שאין שיעור לסגולותיו בכניסה אל הקודש. כל סיפור צדיקים, כל מעשה מפרשת השבוע וכל מדרש צריכים להיות מסופרים בצורה כזו שהילד יחוש כאילו הוא נמצא שם ממש, מריח את הריחות ושומע את הקולות. הילד יוכל לעמוד עם בני משפחתו למרגלות הר סיני, לחצות את ים סוף ולחגוג את חנוכת הבית. בגילאים מבוגרים יותר הוא יוכל לחוות כך גם את החורבן והגלות. כמובן שעלינו לשכלל את כישורינו הדרמטיים, אך דווקא אנחנו שנחשפנו להתפרצות המדמה על כל גווניו, מוכשרים יותר כעת לרתום אותו לקדושה. בשלבים מאוחרים יותר נרצה ללמד את הילדים לפתח את מחשבתם על ידי תרגילים לפיתוח המחשבה שמופיעים ב"הכשרת האברכים" וכן בספרו של בן תקופתו, הרב מנחם אקשטיין הי"ד, "תנאי הנפש להשגת החסידות". בני הנוער יוכלו בצורה אחראית ומבוקרת לחוות התבוננות ברגשותיהם על ידי הכח המדמה על מנת לגלות את נפשם. דרך כזו תוכל להחיות מחדש צורה של עבודת ה' שהיתה כנראה ידועה בעולם ואבדה לנו כפי שנראה מכתבי החסידות והמוסר. ילדים שיגדלו בצורה כזו יוכלו אולי להוציא מן הכח אל הפועל את חלומו של האדמו"ר מפיאסצנה על חבורות של עובדי ה' כפי שהציג בספרו "בני מחשבה טובה".ייתכן שדווקא אנחנו מוכשרים לשילוב המחודש הזה יותר מכל קבוצה אחרת, ויותר מכולם מוכשרים לכך אלו שעסקו במקצועות הבמה השונים בעברם. יש בידינו לפתח בנו עצמנו ובילדינו עולם פנימי עשיר ומגוון שיעניק לנו חוסן פנימי לעמוד אל מול הפיתויים המתחדשים בכל יום ויום.

 

 לפרטים נוספים ולהרחבה ניתן להכנס לאתר דמיון נובע www.dimyonovea.com