סליחה, אני מפחד !

 

אני מפחד…

כן, גם אני שמעתי תגובות מתלהבות מהכנס ב"בית מאיר", אבל אני נבהלתי מאוד. מה לעשות, ממש נבהלתי.

הקריאה הגורפת הזאת – "לקחת את העניינים לידיים", "לדאוג לעצמנו", "יש לנו את הכוחות לכך", האומנם?

האם שכחנו, שאנו חיים בעולם, אשר גאוותו על המסורת, על שלשלת הדורות של תכנים יהודיים בני אלפי שנים?

האם אנחנו ה"גרים" הבאים זה מקרוב, באמת מסוגלים לנווט לבד עולם מתוקן יותר?

זאת לא הקריאה הראשונה, זאת לא הפעם הראשונה שאנו שומעים דיבורים כאלה. האם שכחנו את הכישלונות הקודמים, את הקהילות ה"הזויות" שנוצרו ע"י בעלי תשובה, שחושבים בגאווה כי יש להם את כל הפתרונות "אליבא דאמת"?

האם כל הכישלונות הללו היו רק כישלונות טכניים או עשייה של אנשי דלא מעליא? או שמא יש כאן בעיה עקרונית של הליכה לבד, ללא העולם המבוסס, התורני, בעל תוכן של אלפי שנים.

האם אנחנו ערים מספיק לבעיות החדשות, אשר יווצרו מיד לאחר, שנתפוס "פינה לבד" ונשתחרר מהבעיות הישנות, שנפגשנו בהם במשך חיינו בעולם החרדי? האם אכן בנינו אצלנו מספיק תכנים חיוביים – בעבודת ה' ובעבודת האדם, כ"בעלי תשובה", או שאנחנו ניזונים אך ורק מההרגשות השליליות ו"האנטיות" שלנו.

ומה יהיה על ילדינו, ה"דור השני" של בעלי התשובה. האם אין אנו מנציחים אותם כ"בעלי תשובה" ומונעים מהם השתלבות טבעית, חיובית וחיונית בעולם התורה? האם בדרך זו איננו מחנכים ילדים "נכים" וגורמים להם קשיים קריטיים, כאשר הם יצטרכו להשתלב במוסדות חינוך מתקדמים (ישיבות, סמינרים) בהמשך דרכם.

ובכלל, מה עם דעתם של גדולי ישראל בנושא, האם יש לנו "מסר חדש" גם בנושא זה והולכים לבד בלי לשאול את דעתם?

סליחה ומחילה, אבל אני באמת מפחד מכל ההתלהבות הזאת.