סורה חושך

סורה חושך

"באנו חושך לגרש,

בידינו אור ואש,

כל אחד הוא אור קטן

וכולנו אור איתן…. "

המילים הישנות האלה מהגננת עדה או שרה או צילה…

ילדים קטנים בגן חובה, מתכוננים למסיבת חנוכה, נרגשים, מצפים.

ההורים הגדולים כבר יושבים על כסאות הגן הקטנים. ואנחנו שיירה של ילדים תמימים בבגדים תואמים. כתר עם נר מעטר כל ראש, וביד כל אחד לפיד בוער מגליל קרטון, ואישו דולקת בצלופן מנצנץ. לפרקי כפות הידיים קשורים לנו סרטי קרפ בצהוב וכתום, ובגב החולצה מוצמדת לכולנו חנוכיה מאירה.

לצלילי האקרודיון אנחנו צועדים אל ה"במה" (בין פינת המטבח לערימת הקוביות), ונעמדים בשורה על פס הדבק, שעדה או שרה או צילה הדביקה הבוקר לריצפה. קוראים בעוז: "סוּרָה חוֹשֶׁךְ, הלאה שׁחור, סורה מפני האור", במילה 'סורה' אנחנו רוקעים ברגל ימין בכל הכח, הרצינות והעוצמה. כאילו יש ברקיעת נעל במידה 24 להסיר את החושך ולהביא את האור.

הרבה נחישות ותמימות ליוו אז את רקיעת הרגל אל הריצפה. ומה נשאר ממנה היום, לאן נמוגה הנחישות? דומה שיחד עם איבוד התמימות אבדה גם אותה נחישות. כמה הספיק היצר הרע להקטין אותנו בעיני עצמינו. כמה גדל החושך בעולם. ובעולם הגדולים – מבוכה רבה. רקיעת הרגל והציווי – סורה חושך – 'סורה מפני האור' לא באמת מפחידה אותו. והוא הולך וגדל, מזדחל לכל הפינות בצורות שונות… יאוש ואובדן, כפירה וחוסר צניעות, מחלות וקשיים ….

אך יותר מכל הוא גונב את ליבי, החושך הזה, בנסיונות לפתות אותי אל החומר והרכוש. אל הקַניינות הצרכנות והביזבוז. הוא פורץ אל ביתי בכח 3 פעמים בשבוע בצורת עלוני פרסום. פעם ב… הוא לובש פנים נדיבות בשקית עם דוגמית חדשנית המונחת על דלת ביתי.

הוא פונה אלי בשם הצדק והתרומה (אם אקנה כך וכך יעניקו כך וכך למשפחות נזקקות).

בשם המחיר לאחר הנחה (עד 70 אחוז).

בשם הפסיכולוגיה הזולה (בזכות הגבינה עם הבית אזכה למשפחה מלוכדת ושמחה).

בשם סיכויי הזכייה (להגריל אופנים חדישים).

הוא משכנע אותי שתמיד חסר לי, ספר או שניים, בגד או שניים, מטבח או שניים, בית או שניים. וכל זה יביא לי אושר וסיפוק ושמחה וסבלנות….

זה החושך – תחושת החיסרון התמידית שהוא מנסה לעורר בי.

עכשיו אני אמא, בעולם המבוגרים המובך. משאילה רק לרגע את הנחישות הילדותית של גן חובה. בחנוכה הזה אלחם בחושך הזה, ארקע ברגלי ואנזוף בו: סורה חושך, סורה מפני האור. סורה חושך מהעינים והלב. סורה מהמוח המתפתה, מהרצון הרעב.

כי יש לי הכל: נכון – הדירה שכורה. הכיסאות – יד שניה. הספה – מזרון על הריצפה. הבגדים מהגמ"ח ומכשירי החשמל ישנים כ"כ.

אבל יש לנו בלב שמחה, ואהבה, ואמונה. וזכינו להחליף תנור לפני שנה. ולקנות לילדים מתנה. ואנחנו מאמינים שלהסתפק במועט זה לא רע.

ושהנצחון על היוונים ותרבות החומר המרעילה היא דווקא לקנות הביתה עוד ספרי קודש, ולתת עוד פרוטה לצדקה.

סורה מפני האור.

כי זה האור.

כל טוב באשר הוא – הוא אור קטן.

וכל נשמה – היא אור איתן.

וכולנו – הלוחמים, המעטים, החלשים, הטהורים, המשתדלים להיות "עוסקי תורתך". אלה שהמודעות וההכרה במתקפה היא לחם חוקם. אנחנו ננצח!

חנוכה שמח!