נקודה אחת\מוריה הדסה רוטנברג

נקודה אחת

יום רביעי. אני בדרך לתפוס מקום בשיעור של הרבנית ימימה שתחיה. הטלפון מצלצל.

בעלי עונה. “זו שמולביץ בטלפון, היא רוצה לדבר איתך”.

אם לפני כן לא יכולתי לענות, אז עכשיו זה כבר בטוח שאני לא יכולה….!

“תגיד לה שאני לא יכולה לדבר כרגע….”

הבנתי כבר מה היא רוצה, עשיתי אחד ועוד אחד, זה לא קשה,

היא רוצה שאני אכתוב בעלון החדש של הגן….

“היא ביקשה שתתקשרי אליה….”

טוב, איך אני יוצאת מזה עכשיו, אני לא יכולה להתעלם ממנה.

וחוץ מזה, אני בטח אפגוש אותה גם כך בשיעור….

“איריס, מה שלומך? מוריה הדסה, חיפשת אותי?… הדף קשר של הגן?”………

בקול חביב, כאילו לא ידעתי שהיא הולכת להפיל את זה עלי…

“באמת הקדמת אותי, רציתי להגיד לך יישר כח על היוזמה הברוכה…”

"אה, לכתוב…. אני….את יודעת, אני ממש לא משהו בכתיבה……… ובכלל…”, בקול מתחמק….

איריס – בשלה, כבר נותנת לי רעיונות על מה לכתוב: “הכנות הבית לפני הלידה…. אולי על חששות שאחרי הלידה, אולי סתם משהוא שאת יודעת על חינוך….”

“אה, זה צריך להיות בנושא חינוך??? אני??? יודעת מה, איריס, כרגע אני ממש לא במוזה של כתיבה בהזדמנות אחרת…. בשמחה ”.

ממש לא היה לי נעים לקרר את רוחה של איריס המתוקה. אחרי הכל, באמת יוזמה ברוכה. רעיון הנפלא העלון-קשר הזה…. אז בקול מתחמק אבל אופטימי ניתקתי את הטלפון, בידיעה גמורה שההזדמנות הזאת תצטרך להידחות לעוד כמה שנים טובות.

מפה לשם התחילו המחשבות לרוץ בראשי, כרגיל בלי שליטה של ממש…

“מה את באמת יודעת על חינוך?”

“אחרי הכל את כבר אמא כבר כמעט שש שנים…?!”

גיליתי שבשש שנים של אמהות צברתי דוקא הרבה ידע בנושא חינוך

אפילו הרבה מאוד, ויכול להיות שיותר מידי?!?…

גיליתי שאחרי לימודים של 6 שנים כולל סטאג’, הדבר הכמעט אחרון שאני יכולה לכתוב עליו זה – חינוך ??!?!??!?????????!??

מה? הגעתי “לרוויה”?  לא, זו ממש לא ההגדרה,

“הצפה”? – גם זה לא מדיוק…

אז מה כן???

בילבול ? – בהחלט!!

כ”כ הרבה ידע ותיאוריות, כ”כ הרבה שיטות. ומרוב ה'הרבה', אני כבר לא יודעת מה נכון לי ?! מה טוב בשביל הבת שלי?! מה שייך לבית שלי?!

המחשבה הזאת מאוד הציקה לי, “מה, לא חבל על כל הלימודים, קורסים, ספרים שיעורים של רבנים?

אין משהו שאת יכולה להגיד שאת יודעת?!”

 

(כשהזמן מטקטק ,ומאיה עוד רגע כבר צריכה לאסוף אותי לשיעור, והכל בגלל איריס…)

אני יושבת, חושבת, מתבלבלת, ומאוד מוטרדת…

עד שנקודה אחת התנצנצה לי!

נקודה אחת!

נקודה אחת! שאני יכולה להגיד שהיא תמיד נכונה לי,

נקודה אחת! שתמיד טובה לבת שלי, ותמיד שייכת לבית שלי.

נקודה שלא סותרת אף תיאוריה, מפרוייד ועד אדלר,

עיקרון הרצף ועד יעקובסון.

הנקודה הטובה! הנקודה שרבי נחמן לימד אותי!

הנקודה הקטנה שמאירה ברגעים הכי קשים!

גם אם נפלתי עמוק בתוך החושך, עמוק בתוך המאבקים ומלחמות מול מפלצתונים קטנים ומעצבנים, שברגעים אלו נראים לי כמו האויב הכי גדול שלי……..

(סליחה על החשיפה המביכה.  מה לעשות, איריס לחצה עלי לכתוב)

הנקודה הטובה הזאת, שלפעמים ממש דורשת מאמץ אדיר בשביל למצוא אותה, אבל כשמוצאים אותה – תמיד! אבל תמיד בדרך ניסית ממש, היא מצליחה להציל את המצב!

(רק צריך להתפלל להיזכר בה בזמן….)

נקודה קטנה של אור בתוך החושך הגדול, מחשבה קטנה על מפלצת גדולה, שברגע ממיסה אותה ומדליקה לי את האור, ופתאום אני רואה מולי את הילדים החמודים והשובבים שלי,

הנקודה שמאירה לי את הטוב שלהם, הנקודה הקטנה שמגלה בי את האהבה הגדולה שיש לי אליהם, לאותם ילדים שלפני רגע היו האויב שלי ממש…

(ואם אני זוכה לחפש גם את הנקודה גם בי – אני מגלה גם שהמפלצת הענקית נהפכת לאמא, שבסה”כ עייפה מאוד, שצריכה ללכת לישון – ואולי גם B12….)

כן, נקודה טובה! זה ללא ספק משהו שאני יודעת על חינוך,

הנקודה הטובה הזאת! שרק איתה אפשר לגדל ילדים שובבים ומתוקים!

 

הנקודה הטובה הזאת, בדיוק כמו בנס חנוכה!

 טיפת שמן טהור בתוך כל הטומאה – הדליקה איתה שמונה ימים את בית המקדש ואת כל ירושלים.

כד השמן הקטן בתוך כל החושך הגדול.

כד קטן שהאמינו בו, הקטנטן שהצליח להאיר, ועד היום אנחנו מודים על הנס הגדול שהיה בימים ההם… בזמן הזה…..

 שנזכה תמיד לראות ולהאיר את הנקודה הטובה בילדים שלנו,בעצמינו – ובכל הסובב אותנו.

 חג אורים שמח!