נושא לדיון

מחשבה פשוטה ומתחדשת

מחשבה פשוטה ומתחדשת

 

ניתן לומר כי העולם החרדי שמסביבנו אינו מזהה את המסר והרוח, שעולם בעלי התשובה יכול לתרום. רוב ההתעסקות בנו סובבת סביב הנושא, כיצד הופכים אותנו לחרדים מלידה תוך הטמעות בזרמים הקיימים. בדרך כלל, לאחר זמן מה, מרגישים המטפלים בנו, כי הדבר הנרצה הנ"ל אינו הולך כל כך ומתנחמים ומנחמים אותנו כי לפחות ילדינו "יזכו" בע"ה לגדול אחרת, ישתבצו בעולם החרדי כדבעי ויהיו לחרדים לכל דבר. דהיינו, יתכן שאנחנו בבחינת "תרח", אשר זכה להוליד את "אברהם", אך הוא עצמו אינו נכלל בזכות עצמו במניין שלשלת הדורות.

 

חריף מידי? יתכן, אך לצורך העמדת הדיון וחידודו נציג זאת כך.

 

האם זה כך?

 

דהיינו, השאלה היא האם יש לבעלי התשובה ייחודיות עקרונית? האם יש להם ככלל מאפיין רוחני החולק שם לעצמו, שאותו אנחנו יכולים לתרום לכלל ישראל ולעולמו של הקב"ה?

שאלה זו נשאל הרב שלמה וולבה זצ"ל לפני כ-25 שנים ע"י בעלי תשובה צעירים. הוא ענה ואמר כי ימים יוכיחו האם בעלי התשובה ייטמעו בזרמים הקיימים בכלל ישראל או שיהיו לזרם עצמאי, אמיתי, בעל דגל משלו. כמובן, שאין הכוונה להבלטת ה"אגו" האישי, או התבדלות כתוצאה מאי מציאת מקום בעולם ואף לא כתגובה לאי קבלה חברתית בחברה החרדים. אלא, בבחינה החיובית – האם יש בנו ייחודיות, אשר מצדיקה דגל פרטי משלנו ואם כן, מה יהיה חרוט עליו.

 

להמחשת העניין – שבטי ישראל חנו איש על מחנהו ואיש על דגלו. לכל אחד מהשבטים היה דגל ומפה מצוירת, עליה נחרטה הייחודיות שלו, בבחינת נושא מאפיין בעבודת ה' שלו. התוכן המייחד שלו. אומנם כולם היוו ביחד ובאחדות את עם ישראל, אך בו זמנית פיתחו את הייחודיות שלהם, אשר הייתה התרומה של כל שבט לעם ישראל, שאותה הוא פיתח בתוך מחנה נפרד משלו.

 

נשאלת, אם כן, השאלה הנוקבת: האם יש בנו ייחוד כזה, ללא קשר להשתייכות שלנו לזרמים השונים בכלל ישראל? או שמא אנו נפרדים אך ורק בגלל בעיות חברתיות מעשיות, מנטליות שונה, או עבר שונה.

 

זוהי סוגיה מהותית, שאנו חייבים לברר קודם כל לעצמנו.

 

אני פותח בזה במה פתוחה לדיון רציני ומעמיק בסוגיה זו, שעדיין, כך נראה לי, לא התקיים בצורה רצינית ומעמיקה במשך 30 שנות תנועת התשובה.