מכתב תגובה מאליעזר וסרמן על הדיון בגליון 14

תגובה...

                  סיוון תש"ע

לכבוד מערכת עיתון 'אדרבה',

לאור הפולמוס הפורה בגיליון מספר 14, רצוני להוסיף נקודה חשובה, להבהיר נקודה ממכתבי הקודם, ולסיים בהצעה מעשית.

עולם התורה על 70 פניו הוא עשיר מאוד, עם הדגשים מגוונים שאמור לתת לכל יהודי למצוא את מקומו. יש מאמר בספר אורות של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (עמוד ע') שמתאר שלשה כוחות שנאבקים זה עם זה: הקודש, האומה והאנושיות. מאמר מעמיק ביותר, שהשורה האחרונה היא שאדם השואף לגדול  ולהגיע לקודש עליון, אמור לאחד שלשת כוחות אלו אצלו ביחסי גומלין ומינון ייחודי משלו.

 אני הולך עם התובנה הזאת שנים רבות, לכן אף על פי שמשתמע ממכתבי הקודם שאני שייך למגזר הדתי-לאומי, זה בא מתוך ברירת מחדל, ששם אני מרגיש קרוב. אך לכתחילה אמור להיות אחרת. לחוזרים בתשובה יש יתרון עצום. הם לא נולדו בתוך המאבק המגזרי העוין שהתחולל יותר מ-100 שנה. אז, כל הקצנה מגזרית הזמינה, דווקא הקצנה מגזרית נגד – להכעיס. התנגשות תרבותית זאת עשתה את שלה, ורק החריפה עם השנים. מאז העולם השתנה – ובגדול. אידיאולוגיות מודרניות מיצו את עצמן וגססו, כולל החילוניות המטריאליסטית (והנגזרת ממנה – הציונות הכפרנית). עוד שינוי חשוב עם השלכות רבות הם החידוש של איינשטיין שעולם החומר הוא בעצם אנרגיה מגושמת. ויוצא מזה שהמאבק העוין בין חומר ורוח ובמיוחד בין וקודש וחול היה אמור להשתנות .

מסקנה חשובה – אין צורך לשמר תפיסות עולם שנוצרו מלפני יותר ממאה שנה. ההתארגנות המגזרית שאולי היתה מועילה לשעתה, כבר איננה נצרכת היום. החרדיות הקלאסית עוצבה,כאשר בחרה באסטרטגיה של הנצחת העבר דווקא, על מנת להתמודד עם הזעזועים של המודרנה החילונית המשתנה, שבחרה לפנות עורף אל העבר בזלזול וסלידה מופגנת.

רבותי, אנחנו בעידן חדש, אתגרים חדשים, והמאבקים הם באופי אחר. ועלינו, חדשים בעולם התורה, יכולים ומסוגלים לבחור באסטרטגיה אחרת, להוביל את הדרך ולפרוץ את מחסום המגזריות האנכרוניסטית הזה, ולחולל מהפכה תודעתית – לא פחות חשוב מזו של תנועת החסידות ותנועת המוסר. צריך להכיר תודה לשתי תנועות הללו שעשו רבות לקדם את עם ישראל בבחינה רוחנית, ועל יסודות הללו צריך לבנות קומות נוספות, להתקדם הלאה בפיתוח התורה הגואלת.

 לא ייתכן שנשמה אלוקית נצחית חייבת ליישר קו עם מגזריות מלאכותית שנוצרה לפני מאה שנה!!! היום, נדרשת יוזמה ואותה נועזות של התנועות הנ"ל שלא פחדו מן הממסד הישן. אפשר אחרת… חייבים אחרת… התבצרות בעבר היא תופעה חדשה יחסית, ואיננה חלק אורגני ומהותי להשקפה תורנית בדורות הקדומים יותר, והיא פוגעת קשות באפשרות להוות בשורה כלשהי לעם (בעיניי, אין חילול השם יותר גדול מהתקוטטות דתית).

התודעה החדשה הזאת, שלא מנציחה את העבר המפלג, אלא מכבדת ויונקת ממנו, חיוני על מנת לגבש את ייעודנו כממלכת כוהנים וגוי קדוש. הנקודה הזאת היא קריטית ביותר כדי להתחיל להתאחד כעם. יש להכיר טובה לדורות הקודמים שמסרו את נפשם למען שמירת התורה במחיר כבד מאוד. ויש לקחת הרבה דברים חשובים מעברנו העשיר, אך יש גם להיות מודע לצרכים הלאומיים שלפנינו בתקופה הגדולה הזאת. נגזר מזה כמובן הצורך גם להשתחרר מן הפלגנות העדתית: אשכנזי/ספרדי על גווניהם. כל הזרמים ומגזרים הללו לא יתבטלו, חלילה, אלא הם יהפכו לזהויות-משנה לזהותנו העיקרית, קרי, ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

ועכשיו ההצעה המעשית (היא גם סוג של מענה לפניה של מר אברהם כץ בגיליון14). הדרך מורכבת ומסובכת, וכדי לקדם את הנושא הזה – להיות אור… לא לגויים שלב זה, אלא אור לעם ישראל – יש צורך להתכנס יחד בכנס יסוד, (שהכתב-עת החלוצי הזה יכול לקדם). כמובן יש להזמין את כל הזרמים ותת זרמים, רבנים ואנשי רוח, בלי התנשאות ומתוך אהבה, נעלה רעיונות והצעות באווירה פתוחה, ולברר לעצמנו: מה תפקידנו (אם יש), ואיך להתגבש (מתוך אחדות ולא אחידות), ולחולל השינוי המיוחל, שימשוך המוני בית ישראל להתקרב לאבינו בשמיים. נשמע הזוי? נקרא לזה … סוג של עזות דקדושה…

                                בכבוד רב ובצפייה לגאולה שלימה,

                                               אליעזר וסרמן

                                              מושב מבוא חורון