מחפשים בית – ראיון לעלון מעייני הישועה

יונתן להב

אנחנו רואים אותם בכל מקום, בטלוויזיה, בעיתונות, בבית הכנסת, איפה לא?! הם נותנים לנו – הדתיים, הרבה נחת רוח. האלה שבאו מ'שם' – הרי החושך של תל-אביב וחיי הלילה החשוכים שלה, גילו את האור והאמת שגדלנו עליה, שידענו שיבוא יום וכולם יתפכחו. על התחום המוסיקלי בכלל אין מה להרחיב, ממש בתוך גלגל"צ מושמעים להיטים מטורפים על משיח, חיפוש האמת, ואהבת התורה (שאנחנו תמיד אהבנו גם בישיבה התיכונית…), ובקיצור אפשר לצאת לפנסיה מרוב נחת. אבל זו לא בדיוק התמונה הנכונה.

הרב אברהם תפילינסקי ויונתן להב מנסים להסביר. קודם כל. מה זה 'אדרבה' בכלל?

יונתן: "'אדרבה' הוא עיתון שמטרתו לתת במה לבעלי התשובה. נוצרה הצטברות של רגשות, תסכולים ובעיות שנאגרו בשלושים השנים האחרונות. המיזוג עם החברה החרדית לא עבד טוב, וזו רק דוגמא למשהו הרבה יותר רחב. אדם שלוקחים לו חלקים מעצמו, החיוּת באותם אברים נגמרת וכך בעצם מתחיל נמק ומוות פנימי. כאשר זה קורה, מתחילה תופעה של חיקוי של משהו שאתה ממש לא חלק ממנו. הרבה מהקשיים של החברה החרדית באו מאירופה שלפני מאתיים שנה, דרך התמודדות עם רפורמים, התבוללות, ומול הציונות שהיא חלקה עליה, והבעלי תשובה מעולם לא חיו וחוו את המשברים האלה, וממילא התלבשו עליהם בעיות שבכלל לא שייכים לעולם שלהם. כש'אדרבה' קם ההתעסקות הייתה בעיקר סביב הנקודה הזו, ובעצם התחיל להתבהר במשך הזמן שלא זו הדרך והמקום שבהם הם צריכים ללכת. במשך הזמן התבהר שהחוזרים בתשובה של העשר שנים האחרונות שלא הצטרפו לחברה החרדית ונשארו במקומם, סובלים מבעיה אחרת, והיא הבדידות החברתית והארגונית וחוסר המוסדות לילדיהם, בקיצור – חוסר בית. "בעצם 'אדרבה' כעיתון נותן מעטפת לבעלי תשובה שנסו להיקלט בעולם הדתי לאומי, החרדי, ומהעשור האחרון לבעלי התשובה שנשארו במקומם ומרגישים את הבדידות. לכל אלה גם יחד אנו מנסים לתת ביטוי, ולמצוא ביחד את הפתרון שמתאים לכל אחד".

דברתם על בעיה קיומית מסוימת בתוך החברה הדתית. איך הדבר בא לידי ביטוי בחיים האישיים של החוזרים?

אברהם: "בעלי תשובה נמצאים בארץ כבר שלושים שנה, הם היגרו ממקומם לציבור הדתי-לאומי ולחרדי, ובעצם התנהלו כחברת מהגרים, ממש כמו שמתנהגים באירופה או אמריקה קבוצות מהגרים. ולמה? כי הם באו מתרבות חילונית, והם נשארו עם ההרגלים של התרבות ממנה הם הגיעו, והיא שונה בתכלית. דבר נוסף, אי הידיעה הפנימית בדברים שהם מובנים מאליהם בחברות הדתיות – ילדים. הם לא יודעים וזה לא טבעי עבורם שיש שבעה ועשרה ילדים במשפחה. והדבר האחרון אבל הכי משמעותי הוא אש האמונה. ילד שגדל כדתי, יש לו בדם אמונה, תורה ותפישה מסוימת, ורבים ממשיכים מתוך הרגל להיות דתיים, אבל אצל בעלי תשובה הכל זה בחירה חופשית וזה נעשה באש של התלהבות. כל הדברים הללו בנו אותם כחברת מהגרים בתוך העולם הדתי והחרדי. לכן הצבור החרדי לא הצליח להכיל אותם ולהבין אותם, בעלי תשובה לא הצליחו להשתלב עם החינוך בתוך החברה החרדית, וכתוצאה מכך ישנם אחוזי נשירה גבוהים". לפי מה שאתם אומרים בעצם הכי טוב לבעלי תשובה לחיות דווקא היכן שהיו לפני התשובה בסביבתם הטבעית? יונתן : "גדלתי ברמת השרון. רמת הלימודים ודרך העברתם היתה גרועה ולא נהניתי ללכת לבית הספר. אבל גדלתי טבעי ובריא נפשית, כי הסביבה התאימה לי, ולמשפחה שממנה באתי מבחינה סוציו אקונומית, תודעתית. לאחר שאתה חוזר בתשובה אתה יכול לשלוח ילד לחיידר חרדי, בו יגלו לו על הבורא, והוא ילמד הרבה תורה, אבל הוא ייצא פצוע נפשית כי זו לא הסביבה שלו. הוא יודע שיש מציאות של ה' בעולם והוא סוג ב' בגלל שהוא בעל תשובה".

אפשר להגיד שזו בעצם קריאת תיגר על התורה שיוצאת מבית המדרש החרדי? אין לה מה להציע לבעלי תשובה?

 יונתן: "בעלי תשובה הגיעו לחברה החרדית והם הבינו שלהיות דתי זה להיות חרדי. יש בחברה החרדית דברים שלאו דווקא קשורים בתורה, וזה אפיונים חברתיים שלא תמיד מתאימים לבעלי תשובה. בעלי התשובה ויתרו על הרבה דברים טובים שהם אהבו לעשות, דברים שקרבו אותם לה'. זה לא היה ברמה של לימוד ופילפול, אלא גילוי אלוקות בעולם". אברהם: "החברה החרדית לא נועדה לתת מענה לבעלי תשובה. החברה החרדית כשמה, מתמקדת בהעברת המסורת, צורת הפסיקה והעיון הראוי בגמרא. עבודה שברגש, נפש, שממנו הגיעו בעלי התשובה להארת התשובה, לא ניתן תמיד למצוא אצל הציבור החרדי. לדעתי, בידי הציבור החרדי הוא הפקיד את השמירה על התורה כצורתה".

על כמה אנשים מדובר?

יונתן: "יש המון וקשה לדעת. בעשור האחרון המון נשארו במקומם, כך שמאוד קשה לדעת מספרים, להערכתי מאות אלפים".

כמה צמא אתם מרגישים למהלך הזה? יש לכם תגובות מהשטח?

אברהם: "איך הרב שמואל אליהו אמר בראיון אלינו – 'זה העיתון היחיד שאני מכניס הביתה, ויחד עם אישתי אנו קוראים אותו מילה במילה מההתחלה ועד לסוף. כל כולו חברתי וזה מדבר ישר לבעיות החברתיות שמעניינות אותו, שמעסיקות לו את חיי היומיום שלו, מה יותר מעניין מזה?!. הרי אין בעל תשובה שלא מתמודד עם הבעיות שהקוראים/כותבים של העיתון מציפים".

יש הרגשה שעולה מתוך השיחה, והיא שלא ידעו איך לקלוט ולהנחות את הבעלי תשובה גם בחברה הדתית-לאומית ולא רק בחרדית. יש לך הסבר לזה?

אברהם: "אם מותר לענות כאן בצורה פתוחה אגיד לך את האמת. החברה הדתית-לאומית, עם זאת שהיא מנפנפת בהרב קוק זצ"ל, בפועל היא יונקת את השקפת ליטא לגמרי, ראשי מנהיגיה עד העשור האחרון (להוציא את הרב מרדכי אליהו זצ"ל) היו חניכים של השקפת ליטא. אז כמובן ציטטו ולמדו ועיינו בכתבי הרב, אבל כעיון ולימוד ולא כמקור השראה. לא נתנו לדיבורים להשפיע עלינו כמו שהוא, להלהיב אותנו להדליק אותנו לבעירת אש להבה להשם יתברך, להתחדשות חדשה בלתי מוכרת. ולכן לא ידעו להנחות ולקלוט את בעלי התשובה, כי מקור התשובה היא מלהט פנימי, מחיות של התחדשות. סדר היום שלהם הוא כזה, השמחה שלהם היא כזו, גם המשברים שלהם הם מלאי חיות, השיג ושיח שלהם הוא כזה. "החברה הדתית-לאומית למרות כל כתבי הרב, כחברה הם לא היו כאלו, הם היו 'תקניים', עוד סוג של ציבור חרדי. בעשור האחרון התחילו פני הדברים להשתנות, ברגע שנכנסה יותר חסידות, יותר ברסלב, נפתחו יותר לבבות להשפעת כתבי הרב כהשראה. כמובן אני לא מדבר על המקומות ה'תקניים' והמסודרים כמו 'מרכז' וכדומה, אני מדבר על הרבה מקומות קטנים יותר. ובמיוחד הרב שג"ר זצ"ל שממש שינה פאזה בכיוון זה. ולכן כיום יש הרבה יותר מענה בחברה הדתית-לאומית לבעלי התשובה, ואדרבה, גם בעלי התשובה יכולים להפרות את החברה הדתית-לאומית בכיוון הזה"… החברה העתידנית של ישראל

יונתן להב, בא מ'שם'. ילדות ברמת השרון המשגשגת, שירות ביחידת חילוץ של חיל האוויר, ואז המפתיע מכל – הוא חוזר בתשובה ונכנס לתוככי החברה החרדית. הוא ביישן ולא איש מילים, אבל בעיקר מפחד לפגוע, או אולי לומר מילה שדתי כלשהו ייעלב, אבל זו לא המטרה. כיום הוא ממשיך לחיות עם אש האמונה אך בקהילה עצמאית במעלות.

אברהם תפילינסקי בא מתוך המסגרת החרדית הוא חניך ישיבות סלובודקא ובריסק וצאצא ישיר של הגר"א. הכל יותר קל לו, הדבור שלו משוחרר. החלטנו לחבור לחיובי, לעזוב את מלאי הבעיות שיש לפתור, ולדבר קצת על העשייה, כח יוצא של מכלול בעיות שהוצפו בעיתון.

בתקופה האחרונה התחלתם בארגון של קהילות שעוברות יחד למקום אחד, למה צריך את זה? הרי יש בריחה מהממסד הדתי שמאורגן בדיוק באותה צורה?

יונתן: "הכוח של קבוצה מגובשת וחיובית הוא תמיכה ליחיד/לחברה ולסביבה המורחבת. לדעתי זה חלק מהיהדות וכולם זקוקים לכך גם מי שלא מודע ומודה בכך. יש המון נגזרות מהם: התמיכה הגשמית כגון עזרה ליולדות ותמיכה כלכלית כשאחד החברים במצוקה… והתמיכה הרוחנית, לחזק לרומם זה את זה, הקמת מוסדות חינוכיים, לימוד בחבורה ותפילה משותפת ובהמשך נתינת מענה למצוקות של הסביבה המורחבת.

אפשר להיות לבד ולעשות דברים לבד אבל מה עושים כשמתחיל להיות קשה?" יש להט רעיוני גדול, מה המטרה אליה אתם שואפים?

אברהם: "שהעיתון יגיע לכל בעל תשובה. יש המון בעיות שצפות כבר מתחילת התשובה ומתבררות בעיתון. כמובן שישנם כל מיני דעות, אבל מערכת העיתון לא בלבד כותבת, אלא יש שיתוף גדול מאוד עם קוראים וזה נותן הסתכלות רחבה על כל נושא. אין סיבה לעשות טעויות שנעשו, או לא להצטרף למהלכים חדשים שנרקמים". אברהם, יש לך את אותו אש בעיניים כמו ליונתן אם לא יותר, רק שאתה בא מבית חרדי 'אסלי'.

מה אתה עושה כל היום עם בעלי תשובה?

"תראה, החברה החרדית הייתה נושאת דגל. אירופה נשרפה בלהבות, אמריקה התורנית לא קמה, והם החליטו לשמור את מה שהיה שם באירופה. הוקמו חצרות, כוללים, ישיבות, ולהתעסק בעבודה אישית כמובן לא היה זמן, היה צריך לשמור שלא הכל ייגמר. באיזשהו שלב בחיים הבנתי שיש לכל אחד מקום שהוא צריך לפרוץ דרכו כלבת אש, לראות מה ה' רוצה ממני, מה מאיר לי בחיים האישיים?! ב'כולל' – התוספות, קצות החושן וראשונים ואחרונים זה באמת נפלא, אבל איך זה מאיר לי את הבית? "יום אחד פגשתי את הרב עודד ניצני (בעל תשובה, ראש קהילת שדה צופים, וממייסדיה של 'אדרבה'. מ"ד) והוא פשוט פתח לי את העיניים, כיצד אתה יכול להקרין את האור מה'כולל' לבית, ולהתחדש כל הזמן, ממש חזרה בתשובה. צריך להבין שהחברה של בעלי התשובה היא החברה העתידנית של מדינת ישראל. הם באו מתוך המדינה, מהצבריות הכי אותנטית, ועכשיו יש להם את הכח של התורה והמצוות. כרגע הם שבורים ומפורדים, אבל ברגע שהם יתאגדו הם יובילו בכל המישורים. יש להם תרבות משותפת עם החילונים ורואים את זה עם אביתר בנאי, שולי רנד ואהוד בנאי. זה מתחיל במוסיקה אבל זה יילך ויתגבר בכל התחומים. אני רוצה לנצח איתם".