מִיכְל קירטנשטיין

 

איך מתקבלים למוסדות???

"צהריים טובים, אפשר לדבר עם מיכה קירט?"

"מיכה קירט?! אני לא מכיר אף אחד כזה!"

"הגעתי לישיבת 'אהבת ישראל'?"

"כן. אני לומד כאן, אבל אני לא מכיר אף אחד בשם הזה".

"תעשה לי טובה. אני יודע שהוא לומד בישיבה הזאת. אולי תשאל מישהו אחר?"

"טוב, רק רגע… יש פה מישהו שאולי יודע. קח אותו".

"… שלום, במה אני יכול לעזור לכבודו?"

"תעזור לכבודי למצוא את מיכה קירט".

"מיכה קירט?! השם הזה מוכר לי מאיפוא שהוא… אה! אתה כנראה מתכוון למיכְל קירטנשטיין…"

"מיכָל קירשטיין? יש לכם נשים בישיבה?"

"לא. מה פתאום… חכה, אני אקרא לו…"

"שלום, מי מדבר?"

"מיכה, זה אבא!"

"אהה, מה נשמע אבא? אני לא רגיל שאתה מתקשר לישיבה שלי. קרה משהו?"

"כן, דווקא משהו טוב. אבל לפני זה תוכל להסביר לי מה הסיפור הזה עם מיכָל קירשטיין?"

"אהה, אהה… זה סתם שטויות, עזוב, אבא".

"אני לא עוזב כלום. אני מרגיש שיש כאן משהו שאני צריך לדעת".

"תראה אבא… זה לא רציני בכלל… פשוט לא רצו לקבל את הילדים לתלמוד תורה טוב, בגלל שהם… אתה יודע…"

"תימנים?"

"כן…"

"אז מה עשית?"

"סתם. שיניתי את השם. זו סתם הצגה…"

"שינית לשם של אשה?"

"לא, מה פתאום…"

"אז מי זאת מיכָל קירשטיין?"

"מיכְל קירטנשטיין…"

"בחיים לא שמעתי שם כזה!"

"זה דווקא שם קדוש. יש צדיק גדול שנקרא רבי מיכְל מזלוטשוב…"

"יפה מאוד, אבל מה הבעיה עם מיכה?!"

"לא מקובל לקרוא לילדים כאן בשם הזה. זה שם די חילוני, אתה יודע…"

"אבל יש נביא בתנ"ך שקוראים לו ככה. לא ידעת?!"

"כן, אבל זה לא מקובל כל-כך בחברה הזו. כבר הסברתי לך".

"תגיד לי, אתה עושה צחוק מעצמך?!"

"אבל אבא, תבין, זה סתם… זה לא אמיתי…"

"למה אתה עושה דבר לא אמיתי?! כשחזרת בתשובה אמרת לי שהתורה אמת, אז מה קרה,היא כבר לא אמת?!"

"זה לא כל כך פשוט… גם יעקב אבינו היה צריך לרמות את עשיו ואת לבן. כתוב עם נבר תתברר…"

"אתה לומד תורה אצל עשיו ולבן?"

"לא, חס וחלילה! רק דברתי על העיקרון".

"מה כתוב אצלך עכשיו בתעודת זהות?"

"אמממ… השם הזה…"

"ככה זרקת אותנו?! בשביל שהילדים שלך ילמדו בתלמוד תורה אשכנזי במאה שערים, אתה מוכן לקרוא להם וגם לך קירשטיין…"

"קירטנשטיין…"

"עוד יותר גרוע! איך אתה לא מתבייש?!"

"אבל, אבא, זה תלמוד תורה הכי טוב!"

"זה תלמוד תורה הכי גרוע!"

"אבא, אתה לא מכיר…"

"עכשיו תסביר לי עוד משהו. איך הם מקבלים את הילדים שלך? צבעת אותם בפוליסיד?"

"לא. אל תגזים, אבא".

"לא רואים עליהם שהם תימנים?!"

"רואים, אבל לא אכפת להם. העיקר שהשם שלהם מתאים".

"אז אם יבוא מישהו משבט הזולו ויביא את הבן שלו לתלמוד תורה הזה, ויקרא לעצמו זולושטיין יכניסו אותו?"

"אל תגזים. לכל דבר יש גבול…"

"למה,זה יותר מדי שחור בשבילם?"

"לא… זה גם לא יהודי…"

"אז תדע לך שמה שאתה עשית אינו יהודי! ומה שעשו לך הוא עוד יותר לא יהודי. אתה חושב שאנחנו חילוניים או מסורתיים מטומטמים שלא מבינים כלום. אז תדע לך שאנחנו מבינים הרבה יותר ממה שנדמה לך, וכעת אני רואה שאנחנו מבינים הרבה יותר טוב ממך".

"אבא, אולי נפסיק לדבר על זה עכשיו. אני אבוא אליכם השבוע עם ענת…"

"נו! ואיך קוראים לענת?"

"לא חשוב…"

"איך קוראים לה?"

"אההה, יענטה…"

"אם תבואו אלינו, אני אזרוק את כולכם מהבית!"

"אבא. לא סיפרת לי למה התקשרת".

"אין לי חשק לספר לך כלום… אבל אתה יודע מה? דווקא אספר לך! כזכור לך סבא זכריה נפטר לפני ארבעה חודשים. עכשיו סידרנו את כל העניין של הירושה וקיבלנו את כל הכסף. זה יוצא סכום גדול. דברתי עם אמא שניתן לך סכום יפה מאוד בגלל שאתם כמעט לא מרוויחים ויש לכם חמישה ילדים, סכום שתוכלו להסתדר איתו עוד שנים ארוכות, ואפילו יעזור לכם לחתן את הילדים".

"מה אתה אומר, אבא?! תודה רבה…"

"אל תגיד לי תודה".

"למה לא, אבא?"

"כי אני נותן את הכסף רק למיכה קירט ולא למיכְל קירטנשטיין!"

"אבל אין לי ברירה…"

"ברגע שתחליט לחזור לעצמך ולחיות כמו בנאדם עם השם שלך ועם כל מה שאתה, צור אתי קשר…"

"אבל אבא…"

מיכְל (מיכה) שמע את השפופרת נטרקת. צליל עז החל לצרום את אוזנו והחריד את נפשו, עד שהניח את השפופרת השחורה על כנה ואז שככה מעט הצמרמורת.