להסתער בנחת

שער ירחון כסליו

"לפני כמה שנים, אני הולך ליד מלון שלום ליד רחוב הירקון בתלאביב. פתאום, אני רואה אדם, הפנים שלו מאוד מהודריםרואים עליו שהוא אדם אציל. הגוף שלו לגמרי שבור, הוא גיבן "מארבע רוחות". כל העצמות שלו שבורות, כמעט פחד להסתכל עליו. אבל כשרואים את הפנים שלו, רואים שכינה. כשראיתי אותו לא יכולתי לעצור בעצמי ואמרתי לו 'שלום לך אדוני' והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה 'עליכם שלם עליכם שלם' שאלתי 'מאיפה אתה?' 'מפיאסצנה' [=עיירה קטנה ליד וורשה] . פיאסצנהלא ידעתי מה לעשות עם עצמישאלתי 'אדוני המהולל, תגיד לי ראית פעם את רבנו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן?'  והוא עונה ואומר 'האם ראית אותו? אני למדתי אצל הרב חמש שנים. התחלתי ללמוד אצלו כשהייתי בן שש, ולמדתי אצלו עד שהייתי בן אחת עשרה. כשהייתי בן אחת עשרה לקחו אותי לאושוויץ, אבל הייתי כל כך גדול וחזק שחשבו שאני בן שבע עשרה. ואל תאמין, עכשיו אני לגמרי שבור, מכל המכות שנתנו לי, מכל המכותכל עצם מעצמי היא שבורהכך אני נראהמה אני יכול להגיד לךמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. אני לבד בעולם..'. והוא ממשיך לנקות את הרחוב, הוא מנקה רחובות. מנקה רחובות בקדושה. מי יודע איזו קדושה הוא מביא לעולם בכל יום, כשהוא מנקה את הרחובותאני עמדתי משתומם. ואמרתי לו 'אדוני, תרשו לי, אתם זוכרים תורה מרבנו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן?' בהתחלה הוא אמר 'מה, אתה חושב שאחרי אושוויץ אפשר לזכור דברי תורה?!' אמרתי לו 'כן, בטח. דברי רבנו הקדוש יורדים לתוך עמקי הנשמה' הוא מסתכל עלי זמן רב ואומר לי 'שמע, אתה באמת רוצה לשמוע תורה מרבנו הקדוש? אני רק זוכר שממש התחלתי לבכות' אמרתי 'אני נשבע לכם, אני רוצה לשמוע תורה. אני משתוקק עם כל הנשמה שלי…' אבל הוא היה חסיד אמיתי הוא לא היה מוסר תורות כשהוא מנקה את הרחוב. הוא הלך, נטל ידייםנתן קצת מים על הפנים שלו, והתחיל לספר לי 'דע לך, דע לך, כך זה היה כמעט בכל שבת קודש אצל רבנו הקדושאיך אני יכול לתאר לך את ה"בואי בשלום" אצל רבנו הקדוש. הוא עומד באמצע, וכל הילדים רוקדים מסביבו. "פני שבת נקבלה", אילו פנים היו לרבנו בשבת קודש. .. רבנו הקדוש נכנס לערוך שולחן והוא מתחיל "שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון", וכמה מאות ילדים, באמת מלאכי עליון, משרתי עליוןזה לא יהיה עד שיבוא המשיחאבל דע לך, בין הדגים למרק, בין המרק לעוף, רבנו הקדוש אמר תורה על הפרשה. בכל פעם, אחרי שהוא גמר את התורה, כך הוא היה אומר: ילדים, ילדים יקרים, ילדים יקרים מתוקים. זכרו אפוא. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר. הייתי באושוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. תאמין לי, רציתי להרוג את עצמי. ואני כבר עושה כל מיני הכנות להרוג את עצמי, ופתאום אני שומע את קולו של הרבי, והוא אומר: ילדים, ילדים יקרים, ילדים מתוקים. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר. פתאום אני מלא שמחה. ואתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באושוויץ. אי אי איבכל פינה שוכב על הרצפה יהודי בוכה ואין לו עם מי לדבר. כי מי יש לו כח לשמוע עוד פעם את הסיפור על אשתו, על הילדים, שהם כבר שם בשמי שמייםאז כל הלילה, כל הלילה, ישבתי עם היהודים השבורים. וזה נתן לי כח'

מוסיף רבי שלמה קרליבך 'אתם שומעים כולכם, כשיבוא המשיח, תחיית המתים, הגיבן הקדוש, המנקה רחובות, יחזור לעולם הזה. הוא ינקה את כל הרחובות, מירושלים ועד סוף העולם. ואתם יודעים איך הוא ינקה אותם? הוא יעמוד בראש הגבעה והוא ילמד את כל העולם כולו 'ילדים יקרים. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו אחר' "

מנקה הרחובות הקדוש / מאת הרב קרליבך

 'לפני קרוב ל11 שנה למדתי בישיבת ר"ג , וחשבתי לעבור מהמרכז הלח, סיפרתי לאור שאני עוזב, והוא אמר "ומה עם קירוב יהודים? "וכך התחלנו עם דוכנים פשוטים, מאוד עם חברה מהישיבה, מדברים עם יהודים, מקרבים מביאים לשבת, ולא ידענו את הצעד הבא אבל המשכנו ללכת, העסק הלך וצמח והבנו שצריך להיות עצמאיים אז לקחנו מקום קרוב לישיבה וגם כאן הצעד הבא לא היה ברור. קניתי דירה בלי לדעת שיהיה לנו בית כנסת בקרוב'

 כך התחיל הראיון  שלי עם הרביובל ברנתן והרב אור טאוב מבית המדרש 'אש קודש נהורא' ברמת גן. הגעתי עם הרבה סקרנות להבין איך נבנתה הקהילה המיוחדת הזו בלב רמת גן. מהמקום שלי, בשקט של מצפה רמון הסיפור של 'נהורא' היה נשמע כמעט בלתי אפשרי.

אתם יושבים כאן באמצע מרכז חילוני למהדרין, זה עובד?

אור: 'כמו שאומר הבעש"ט על עיר שמוקפת חומות ומבצרים, שכשאתה עובר בפנים כאילו כלום. כאן נדמה לך שיסתכלו עליך כעוף הכי מוזר, אבל בפועל  כשאתה פה ברחובות, בחנויות, כולם מסבירי פנים וזורמים'

יובל: 'בחנוכת הבית שלי הגיע הרב אריאל , מרא דאתרא שאנחנו מאוד קשורים אליו, וגם הרב שפירא וכל מיני חסידים בני ברקים, והוא אמר אז, מה שהיה נראה כחלום, שנזכה לעשר חנוכות בית השנה. אותה שנה כבר הגיעו 17 משפחות. חלקם היו כאן וחלקם מבחוץ. כל מה שניסינו היה לא לסגור את הדלת למי שמבקש להיכנס. זה צריך יעוץ וההוא תפילין וככה אתה שקוע, לא ממש מסתכל קדימה. בתחילה, היתה מעין ענווה פסולה. אבל עם הזמן נראה שהמודל הזה אולי חסר משהו. שאתה חושב יש את זה בטח בכל מקום וכולם מסתדרים ואתה רואה שיש איזה צעקה שעולה מכל מיני מקומות, אגב לאו דווקא מעולם התשובה'

אור: 'מאוד פשוט לאפיין שלאנשים יש צורך בבית חם, וזה אוניברסאלי וזה יהודי וכול שכן אצל חוזר בתשובה שאולי אפילו היה לו פעם ועכשיו אין לו שום מסגרת שתוכל לחמם אותו. יש ב'נהורא' אנשים שמבחינת התהליכים שעברו והמציאות ממנה באו הם דומים וחוו חויות דומות, ועצם זה שהם ביחד עושה להם טוב. יש כאן הדרכה ואמירה רוחנית עם  דמויות שמובילות את המהלך כלפי שמיא אל ה' יתברך. אני יכול לראות את הצורך הזה כשאני פוגש בעלי תשובה ממקומות אחרים שלא מצאו מסגרת או בית שיתאים למהלך שלהם, ואפשר לראות את הקושי, הבדידות, אנשים צריכים חבורה'

יובל: 'ינקנו מכל מיני זרמים וכיוונים דבר שייצר מורכבות. בכלל המושג מורכבות, גורם לאדם שלא יוכל להיות תלוי בדבר אחד. אין ב'נהורא' היררכיה לחבורה,  אבל אין גם  אנרכיה.  הר' אור פוסק הלכות ויש סדר. אנחנו רוצים לגדל אנשים ולעזור להם למצוא את העצמאות שלהם במסגרת שולחן ערוך. עם כל הסלטים והבישולים. אנחנו מאמינים שזה יתנוצץ לו מתוך אחד הטעמים והתבלינים.  אנחנו במגמה חסידית. אבל מלמדים כמה זרמים וזה דבר ראשון  שנראה לי  הופך את הבנאדם להיות יותר מורכב ופתוח. ושיתנוצץ לו איפה שמתנוצץ. איפה הצורך שלו, לא איפה הצורך שלי. ובפשיטות, אם יהודי כאן צריך שנה ליטא, אז או שנתקע אותו כאן על הגמרא או שנשלח אותו לישיבת מיר נעביר אותו למקום שיתאים לו.

אנשים שבאים להתקבל לישיבה אני משתדל להיות קשוב אם מה שהם באמת צריכים זה להיות דווקא כאן, או איפה אפשר לעזור להם ולקשר אותם למקום שקרוב לנפשם . ה' נתן לי אופי מורכב, שאוהב לדעת מה קורה בעולם. הסתובבתי אצל הרבה צדיקים מכל כיוון. מה שמאוד מחזק אותנו כאן בעיר הן ההדרכות של הרב'ה מלובביץ', תחושת השליחות שיש אצל חב"ד מאפשרת לנו להצליח להיות דווקא כאן, בעיר, בצד החילוני של המפה ועדיין לא לאבד את הראש, לא להתעסק כל הזמן בעצמך. ר' אשר פרויינד זצ"ל שהיה מטפל בהרבה חולי נפש והיה לו כניסה חופשית  לכל בתי החולים,  והיה מוציא אותם ומטפל בהם בעצמו איך הוא היה מטפל בהם? בעשיה, בעבודה. הם היו אצלו בבית התבשיל עובדים. אחד מקלף תפו"א, אחד שוטף, למה? כי פעם הוא הלך להתייעץ עם פסיכיאטר ושאל אותו 'מה הצד השווה של כל חולי הנפש?' והפסיכיאטר  ענה 'הם חושבים רק על עצמם', אז הוא הבין שהריפוי זה לעשות בשביל אחרים וזה מוציא אותם מהשיגעון ובעיקר מהדכאונות.'

אלו פעילויות אתם מקיימים?

'יש כאן עשרות סטודנטים שבאים ללמוד תורה,  יש דוכנים, יש פעילויות בבית החיל. אנחנו מאוד משתדלים לפזר את הסמכויות לכל מי שיכול לעשות ונראה שהמרקם של החום והדחיפה לעשייה גורם לתנועה'

אתם קהילה? יש כאן הנהגה? איך זה עובד?

יובל: 'יש אותנו, ויש הרב אריאל שהוא כתפיים רחבות עליהם אנחנו נשענים, והרב דודקביץ' הרב של יצהר שמלווה אותנו מתחילת הדרך.

תמיד שאלו אותנו בארועים וכנסים שהיינו בהם כמה מונה הקהילה שלכם? ותמיד אמרנו 20,000 איש כל מרכז העיר… כל מי שיכול יכנס, אין אנ"ש לא אנ"ש.. תכל'ס יש כאן בפועל 30 משפחות'

הרי לא תכניס לכאן כל מי שבא

יובל: 'זה הכל תלוי בהרחבת הכלים, אני מתפלל לקב'ה שיהיה כאן מקום לכל הניצוצות כולם, או לפה או למקום אחר

יש הרגשה נפלאה כאן כשאתה נכנס ומקבלים אותך בסבר פנים וההרגשה טובה של בית, בורקסים…, קפה, יכולה להיות קהילה של 20000 איש בלי שיהיה

לה רב'ה'

אור: 'כהקדמה אני אגיד שכן, על השולחן בלי עכבות, אני אגיד שאני מרגיש שיש איזה שהיא בריאות נפשית שיש בשנינו  שחסרה בהרבה מקומות בעולמנו. אני באופן אישי מייחס אותה לרב יהושע שפירא היו' שלו אני חב את היציבות הנפשית ואת היכולת להכיל כמה צדדים ביחד והדבר הזה הוא צורך קריטי. בתור מי שמכוון את הצדדים ההלכתיים שמצד אחד אין לנו ספק שאנחנו הולכים בדרך השם שולחן ערוך ופוסקים. הכל פשוט וחד ואין בלבול לרגע. ומצד שני בנחת, בלי להכנס לאטרף סביב זה, לא צריך להכנס לכיווץ אטומי בגלל חומרות כמו שבא לידי ביטוי בכל סוגיה בכשרות, בשבת וכולי. וגם ביחס ביננו לבין מה שקורה פה מסביבנו ואיך אנחנו מכוונים את הבעלי תשובה מול המשפחות שלהם ומול הסוגיות היומיומיות של כמה להתרחק וכמה להתקרב, כול המקומות האלה. אנחנו מכוונים למקום של להיות ביחד וגם כשאני שם גבול, גם כשאני, דופק על השולחן, אני אגיד את דעתי ואני אגיד אותה ברור וחדאבל תמיד בנחת'

 הרב צבי קוסטינר, ראש הישיבה במצפה רמון, שתחת הארטילריה שלו אנו חוסים, אומר תמיד 'להסתער בנחת!' שזה ביטוי הכי משונה ששמעתי. כמו מילאומניקים שבאמצע הסתערות באימון עוצרים ומוציאים את הפק"ל קפה ויושבים לכוס קפה, והמפקד כאילו 'נו!' והם 'רגע רגע קפה.. נמשיך אחר כך הכל בסדר, נכבוש את הפיתה בסוף, אבל בנחת'

אור: 'הבעש"ט היה אומר 'זריזות במתינות'

הקהילה פה מורכבת מאנשים שהתקרבו דרך 'נהורא'. גם מי שנדד וחיפש מסגרת כזאת.

רואים התמודדויות מאנשים שבאו ממסגרות בחוץ, שעברו חויות מורכבות, רעות והזויות בדרך. או מי שצמח במסגרות והיה לו טוב עד שלב מסוים, שבו הוא כבר צריך לחפש משהו אחר. וגם אלה שגדלו כאן ב'נהורא'. אבל אני חייב להגיד שאפשר לחשוב מהדברים שנאמרו שהכל כאן מסודר. זה לא ככה אין לנו נוהל, לא כלפי מי שמתענין וגם כלפי עצמנו, כל בנאדם שמגיע זה סיפור חדש לגמרי.'

 יובל: ' עצם זה שאני מוכן לקבל את זה שיכול לבוא לפה בנאדם שהוא לא נכנס בשטנצים שיש לי. למשל, יש כאן בחור שלמד ב'נתיבות עולם' וכשהגיע לכאן הגיע על תקן 'מבקש להחשף לעולם החסידי', אז למדנו מאמרים של הרש"ב, והוא ככה נכנס פנימה בסודי סודות ונפתח. יום אחד הוא בא אלי והוא כרגיל עם הפאות שלו מאחרי האזניים ושואל אותי 'אולי אני אוציא את הפאות החוצה? יש בזה ענין לא?', אמרתי לו 'תישאר מי שאתה'. אחרי זמן הוא בא והזכיר לי את השיחה הזאת ואמר לי 'יובל, הדיבור הזה שלך הכניס אותי פנימה ל'נהורא'. זה שיש כאן יכולת הכלה, שהבנאדם יכול לזוז פה ולהשאר מי שהוא, זה לדעתי חלק מהעניין של 'נהורא'.'

למה נדמה לי כל הזמן שיותר מהכל זה האופי שלכם שמאפיין את המקום, יותר מאיזה אידיאל מנחה או תפיסה מובנת?

יובל: 'אנחנו טיפוסים כאלה, כל אחד בעניינו. וכל אחד קיבל ממקומות שונים'

אור :'אני חושב שזה משתלב אחד עם השני. ברור שזה התחיל מזה שאנחנו כאלה, אבל אנחנו רואים כמה שזה אמיתי.

הייתה בחורה שכשהיתה בחו'ל התחילה להתקרב ופגשה שם מיזרוחניקים שעשו לה סלט בראש. היא חזרה לארץ והתגלגלה לפה והתחילה להתקרב. וככל שנפתח לה הלב יותר, כך הרגישה יותר קירבה לחב'ד. יום אחד היא באה אלי ושאלה אם שייך שהיא תלך ללמוד במדרשה של חב'ד בצפת? אמרתי לה 'למה לא?' הלכה לשם בדקה שבועיים וחזרה אלי ואמרה 'תשמע זה הכי טוב בעולם בשבילי, אבל אני מפחדת שאולי אני נסחפת מדי' אמרתי לה  'כל עוד את לא חושבת שהרבי הוא הקב'ה, הכל בסדר, תמשיכי הלאה'. היום היא בצפת נשואה לחבדני'ק עם ילדים וב'ה הכל בטוב מגיעה לבקר כאן להגיד שלום, זה נראה לי הכי בריא ונכון, בקהילה ישנם זוגות ברסלבאיים וחב"דניקים שחיים ביחד'

עולה כבר השאלה של הגילאים התיכוניים, הדור השני?

אור: 'אני לא יודע אם אנחנו שם כבר במובן  הכי רחב.  הילדים כאן צעירים עדיין. אני לא חושב שתמיד צריך להמציא את הגלגל האפשרויות ברמת הגן נראות טובות. אצלכם זה יותר מורכב כי יש לכם בערך אפשרות אחת או עם הקהילה או לבד, פה זה אנחנו מול העולם'

איך ממשיכים הלאה את אותה תורה שהדליקה אצל ההורים ניצוץ, לדור הבא? רואים בכל מיני מקומות את אותם בעיות ומורכבות למרות שגם אפשר לראות את החזרה של הדור הבא, הקאמבק של הנושרים, איך מתמודדים עם זה ברמה של חבורה, קהילה?

אור: 'לא נראה שיש מישהו בעולם שיש לו תעודת ביטוח. בדבר הזה אני מסתכל על הרב יהושע כדוגמא למישהו שגידל ילדים במציאות מורכבת.אני מכיר את המשפחה והילדים מקרוב ואת ההתמודדויות שעברו וב'ה יצאו ישרים. בעיני זה קודם כל קשור לנחת. אם אתה בוער באש של קדושה, לא אש ששורפת, לא מלביש בכוח, רק חמימות של קדושה, עם מקום לילד להופיע את מה שמיוחד בו. גם אם תפסיד בטווח הקצר אתה תנצח בארוך. שולי רנד סיפר שכשהוא יצא מהמסגרת, אבא שלו הלך להתיעץ עם הרב שלו מה לעשות? והרב אמר 'תאהב אותו קצת יותר' וכן היה. שולי מספר היום שבזכות אותו החום הוא יכל למצוא את הדרך שלו בחזרה'.

הרב ארז גזית אמר פעם בנושא, שבית יהודי צריך שליחות, ואז ממילא הילדים גדלים עם מטרה והם מצטרפים למהלך

יובל: 'אני רואה  שזה ככה אצל הרב יהושע, הוא היה גאה להכניס את הבן שלו לגן שאין שם אף אחד. הוא אמר לו 'בגן תהיה כמו אריה', והוא אומר שבדור הזה אתה רוצה לחזק אותו תן לו להתמודד, ולא לעטוף אותו בסוכריות, הרב'ה מלובביץ' (אנחנו לא חבדני'קים אבל לוקחים הרבה משם) לא הקים מוסדות לבעלי תשובה, זה תמיד היה ביחד, עד כדי כך שהמצב היום הוא שרוב חב"ד זה בעלי תשובה. חלק מהאחריות שהרב'ה האציל בכל יהודי שהוא לבדו יכול להפוך את העולם'

אור: 'גם אם אדחוף פה את כולם להבין כמה חשוב כל יהודי, עדין צריך איזון בין זה שיש פה בית מדרש וזאת תיבת הנח שממנה יוצאים והכל מחובר אליה, לבין השליחות שיכולה להיות פעם בשבוע והבנאדם מבין ששווה בשביל השעה הזאת כול השבוע כולו.הקודש מחייה ומגדל אותנו. שליחות יכולה להיות ברחוב או כאן בבית  המדרש אני יוצא מעצמי לעזור לזולת"

ככשאלתי את הרב אהוד ברזילי זצ"ל, שהיה ר'מ מוביל ואיש קדוש ואהוב בישיבת ההסדר במצפה רמון איך הוא הכניס אליו בעלי תשובה עם הפאות והרבי נחמן הזה שלהם לתוך הישיבה כחברים מהמניין? איך הוא לא חושש מהבלאגנים שהם מביאים, מהסיפורי מעשיות שלהם? הוא ענה 'הם באים ללמוד תורה? אז אין לי בעיה איתם, לא מענין אותי איך הוא נראה ומה ה'קו' שלו, התורה מקשרת ומחברת את כל הקצוות', יש תורה שהיא תיבה גדולה בשביל כולנו ביחד'

יובל: 'אנחנו אוהבים את הגוונים. אבל אני אישית וזה אופי, גדלתי במקום שהיו בו מלא דעות. הדבר הראשון ששמעתי בבית אל מהרב מלמדהיה שהרב צבי יהודה היה קיצוני, קיצוני לכל הכיוונים, והייתי באמת בכל הכיוונים. הר' גינצבורג, הר' קנינג, הרב דויטש והרב זילברברג ועוד, אני טיפוס שקשור וקשוב לגוונים שונים'

אור: 'אתה צריך לשמוע את יובל בסעודה שלישית באזור יט' בכסליו, הוא נהיה חב"דניק שרוף, ובאזור הפרשיות של יוסף פתאום יש ליקוטי הלכות, היית נכנס היית חושב שאתה בקלויז בעצמו'

יובל: 'כשעליתי לירושלים ללמוד אצל ר' מוישה ובר זצ"ל, שהיה המשפיע שלי, ומחשובי המשפיעים של חב"ד הייתי ישן אצלו, אוכל אצלו. ואצלו למדתי עד שנפטר. בברסלב כנ"ל הלכתי למקום שבו היה נראה לי ששם המסורה, כנראה נשלחתי ללמוד את המפה ולהתמלא כדי להעביר הלאה למי שצריך.'

נראה שבימינו זה לא יכול לעבוד אחרת, אם להשתמש בביטוי מהרשת צריך פס רחב, ארסנל של כלים להתמודד עם העולם

אור: 'אני מסכים שרוב הנשמות בימינו מתערבבות וצריכות מגוון ורוחב. אבל אנחנו נכוון את הבנאדם לפי הצורך ולפי האדם, במטרה לקדם אותו הלאה כדי שיוכל להתחבר אל עצמו בצורה היותר נכונה ומתאימה למידותיו. רוב האנשים בסופו של דבר מחפשים בפשטות את קירבת השם".