לא מפחד לחשוב

שוקי פרידמן זה מסוג האנשים שלא נותנים לך לשקוע בשקט של עולם מובן ומסודר. פרימו לוי, שהיה כימאי, תיאר את העולם, לפני השואה ואחרי השואה, במושגים של תהליכים בכימיה. היהודי, כתב , הוא  קטליזאטור. אותו גורם כימי שמחולל תהליכים בכל מקום שהוא מגיע אליו. שגורם לכל המרכיבים הכימיים שהוא בא איתם במגע לעבור שינוי, להתפרק, להתרכב, להגדיר את עצמם מחדש. שוקי עונה על  הגדרה הזאת לחלוטין. יותר מכך, בתור אדם שעוסק בחינוך כבר למעלה מעשרים שנה וחי על התפר בין החברה החרדית והדתית- לאומית, נראה שהוא לקח על עצמו את תפקיד הקטליזאטור במודע ומתוך  חלטה ברורה lo mfachd

שוקי גדל בפתח תקווה במשפחה דתית לאומית. הבית היה מאד דתי וגם מאד ציוני. הייתה לו תמיד זיקה למסורת חרדית אך הסביבה הייתה דתית לאומית מובהקת. שוקי מספר על הסבים שלו  עטורי  קנים ופיאות וחבושים בשטריימל. שקט פנימי לא היה לו, איזו תסיסה פנימית שלא נתנה לו מנוח ודחפה אותו לחיפוש תמידי. הוא חש בחיים הדתיים שלו איזו רדידות וחוסר שלמותשהכריחה אותו לתהליך של  חיפוש בלתי פוסק. תוך כדי המסלול השגרתי של ישיבה תיכונית ולאחריה ישיבת הסדר שוקי גילה את הרמח"ל שעשה לו הרבה סדר בראש, כלשונו, ואחר כך התוודע לעולמות החסידות ובפרט לר' צדוק שחימם  ו את הלב. תוך כדי הלימודים ב"שעלבים", ישיבת ההסדר שבה למד, הגיעו לשם שני חיילי נח"ל שקיבלו אישור מיוחד מהצבא ללמוד בישיבת ההסדר במקום תקופת ההיאחזות. שני החיילים, עופר גיסין וצפריר  רם, היו בתהליך של חזרה בתשובה והתקרבות לחסידות ברסלב. הם הקסימו אותו באישיותם ובתורות החדשות שהביאו עימם ושוקי גילה דרכם את חסידות ברסלב. הוא לא הרגיש שום צורך לעזוב את המסגרת. הוא היה קם חצות, יוצא לשדה, התבודדות, לימוד, שחרית, חסיד ברסלב בשעלבים. רק לאחר מכן הוא הרגיש צורך להכיר את ברסלב מבפנים, את המסורת שעוברת מדור לדור. הוא הגיע לסניף  ל "שובו בנים" בירושלים לשמוע את השיעורים של ר' לוי יצחק בנדר, זקן חסידי ברסלב, ושל ר' לייזר ברלנד, אז בתחילת דרכו. לבסוף הוא נזרק מישיבת שעלבים שלא הצליחה להכיל את התקרבותו לברסלב  חששה מהשפעתו על הבחורים. שוקי מצא את עצמו במאה שערים, שם הוא גם התחתן והקים את משפחתו. כיום שוקי גר בעיר ביתר עלית החרדית ומלמד כר"מ בישיבת ההסדר של הרב שטיינזלץ בתקוע.

איזה  ין מפגש זה היה עם העולם החרדי? "אחת השאלות הראשונות שהעסיקו אותי הייתה מה לעשות עם השירות במילואים. המסר של שמירת העיניים בברסלב היה מאד חזק ובמילואים היה מפגש גם עם  שים. החלטתי לא לצאת יותר למילואים. באחת הפעמים הגיע אלי צו מילואים שהתעלמתי ממנו ולאחר מכן באותו יום קיבלתי צו שמונה. מלחמת לבנון פרצה. הרגשתי שמזה אני לא יכול להתעלם והתגייסתי  מלחמה ושם הבנתי שהערך של הגנה על חיי אדם הוא לא פחות חשוב משמירת עיניים והחלטתי לחזור למילואים".

איך זה התקבל במאה שערים? "באחת הפעמים שחזרתי ממילואים עם מדים ראיתי כתובת  דולה "שוקי פרידמן לגרדום". הרגשתי איזו חמימות של חשיבות עצמית אבל אחר כך התברר לי שהתכוונו בכלל לאיזה קצין משטרה באותו שם. השתלבתי אז באותה תקופה בכולל "צבי לצדיק" עם חשובי אנ"ש. לדעת ללמוד ידעתי היטב מתקופת הישיבה. נגשו אלי אנשים ואמרו לי שלשרת בצבא זה "יהרג ובל יעבור". ואני בנאיביות האופיינית שלי פניתי לחפש תשובות  בספרים. קראתי את "ויואל משה" של  בי יואל מסאטמר וחזרתי ל"קול התור" שהכרתי מהישיבה. הגעתי גם לרב אלישיב עם שאלות שהציקו לי לגבי דיני חילול שבת בפעילותמבצעית". איך הילדים שלך גדלו אל מול מורכבות כזו? "זה לא פשוט. היה  י חשוב שהם יקבלו בתור ילדים את היראת שמיים האותנטית שמקבלים במוסדות החרדים. הילדים שלי גדלו במוסדות באידיש. ראיתי מסביבי את כל הגועל נפש של ילדים של בעלי תשובה שלא התקבלו  מוסדות החרדים וזה דחה אותי אבל אני הייתי די מקובל. מצד אחד הילדים הרגישו די בנוח, מוברגים יפה, לומדים טוב. מצד שני הם גם תמיד הרגישו שונים. ההתמודדות עם המורכבות של בית שמחנך לחשוב  ביאה איתה כבדות. אני רציתי שיקבלו את היראת שמיים הזאת בילדות ומעבר לכך שיעשו מה שהם רוצים. אף פעם לא עניתי להם על השאלה של מה הם יהיו כשיהיו גדולים. תהיו מה שתרצו. היה להם קשה עם  ה".

איך המורכבות הזאת באה לידי ביטוי בבית? "בתחילת התשובה הוצאתי מהבית הרבה ספרים ומוזיקה. אפילו את ספרי המהר"ל מכרתי לחבר כי הבנתי איכשהו שזה לא מסתדר עם ברסלב. עם הזמן המוסיקה הקלאסית חזרה הביתה וגם הספרים. ספרי הסטוריה, ביוגראפיות, ספרות יפה, פילוסופיה. היו סביבי אנשים שבינם לבין עצמם גם כן חזרו לדברים הללו אבל הם לא הכניסו את זה הביתה ואת הילדים  להם חינכו אחרת לגמרי. אני לא כזה. הספרים הללו והרעיונות הללו היו בבית בצורה גלויה".

איך ספרי פילוסופיה מסתדרים עם ברסלב?  "ברסלב היום בשבילי זו לא סמכות טוטאלית. לקחתי מברסלב שני  ברים שהיו חזקים מאד בשבילי. את העניין של ההתבודדות פגשתי עוד לפני כן אצל ר' צדוק. בברסלב זה הפך לפרקטיקה מעשית. זה הוציא לאור את האמונה שבי, הפך אותי ליהודי מאמין באמת. העניין השני  יה  פשיטות והתמימות. זה היה מאד חזק בשבילי, הוויתור הגמור על הניסיון להבין את ה', לוותר על היומרה למצוא היגיון במצוותיו. ה' אמר ואני אעשה בשמחה וזהו. החיידק הזה שנמצא בתוכי ושדחף אותי לחיפוש תמידי הכריח אותי גם לבדוק את מה שקורה בברסלב. לא הצלחתי לקבל את היחס לבעלי תשובה, את היחס לספרדים, הייתה לי הרגשה שמשהו כאן לא בסדר. היו לי הרבה שאלות סביב הנסיעה  אומן. אני מרגיש שחסידות ברסלב עברה הרבה שינויים. לקחו את התמימות בתור הצדקה לחוסר העמקה. לזרוק את החוכמות הפך להיות גם לא לנסות להבין את ליקוטי מוהר"ן. כל פעם חוזרים לאותן נקודות  וכרות ולא מתמודדים באמת עם הקטעים המורכבים יותר. אני ישבתי שנים אצל ר' לוי יצחק בנדר ושמעתי את השיעורים שלו. הוא היה יהודי מקסים בעל מסירות נפש נדירה. עד היום כשאני נזכר בו עולות לי  מעות בעיניים. גם הוא, כשהוא לימד ליקוטי מוהר"ן, זה היה דרך סיפורים וזיכרונות ולא נכנס לקטעים הקשים והתורות העמוקות יותר. התורה של רבי נחמן מלאה מורכבות, מאד לא חדגונית. בברסלב כפי  היא היום לא מכירים את המורכבות הזו, לא נותנים לה מקום. הרגש היהודי הבסיסי היום בעולם החרדי הוא של יראת שמיים, רגש של הכנעה, זה קשור מאד למנטאליות של יהודי שהוא לא בן חורין. זה בא לידי  יטוי גם בברסלב של היום. הרגשות שאנחנו מחפשים הם קשורים הרבה יותר לאמונה, לאמת, לכבוד לאלקים וגם לאהבה בשלב יותר מתקדם".

 הרב קוק גם דיבר על כך שדור התשובה זקוק לתורה שמגיעה  מקום של אהבת ה' ולא של יראה. "כן, אבל גם הוא לא יצר תורה חדשה אלא סינתזה של הרבה רעיונות קיימים. כל ניסיון לשוות למשהו מוחלטות מלבד לקב"ה הוא מבחינתי סוג של עבודה זרה. הקב"ה הוא מוחלט, התורה שהוא מסר לנו היא גילוי רצונו ולכן גם היא מוחלטת. הוא ציווה אותנו להקשיב לדברי חכמים ולכן החלק ההלכתי של חז"ל גם הוא מוחלט. אין בחז"ל הגדרה תפיסתית של עבודה זרה. יש  גדרה הלכתית מעשית מאד ברורה. בחלק התפיסתי של העבודה זרה, כמו בהרבה תחומים אחרים, חז"ל השאירו את הגדרת העבודה זרה בעמימות.  עיני ההגדרה התפיסתית של עבודה זרה היא הניסיון לשוות מוחלטות לכל דבר אחר מלבד הקב"ה. לנסות לשוות לעם ישראל או לקדושת העם או לצדיק מוחלטות זו בחינה של עבודה זרה מבחינתי. ניסיון ליצור  רמוניה שאינה קיימת בדברי אמונה זו טעות. דברי חז"ל והראשונים והאחרונים מלאים בסתירות ובשאלות ובמחלוקות בכל מה שקשור לתפיסה ולאמונה. הרב קוק רצה ליישב את הכל. בעיני צריך להשאיר את  ה כך בלי לנסות ליישב את זה. להשאיר את המוחלטות של הקב"ה שלעומתה הכל יחסי".

איך מחנכים ילדים למורכבות הזו? אתה מחנך שנים בישיבות ובישיבת תקוע כבר אחת עשרה שנה, האם יש דרך לחנך  מורכבות כזו בלי שזה יפגע בילד, במסגרת? "יש שני שלבים בחינוך. השלב הראשוןהוא שלב הכרחי. בגיל הרך אנחנו מחנכים  את הילד לאמונה, אנחנו רוצים לגרום לו שיהיה מאמין. לחנך לאמונה זה לחנך  אמון בסיסי בחיים. אנחנו בדרך כלל מחנכים ממה להיזהר. זה חינוך של פחד, ההיפך מנתינת אמון. כשלאדם יש אמון בסיסי אז הוא מסוגל לאמונה. אמונה אין משמעותה לדעת איךהקב"ה מנהיג את העולם, אלא  יותר מה שאנוקוראים לו "ביטחון" לתת לקב"ה למלוך על החיים שלך ולקבל את זה בשמחה ובאהבה.  לחנך ילד לאמון הבסיסי הזה זה על ידי ביתשנעים להיות בו, בית שיש בו חום ואהבה  כלפי הילדים ובפרט בעיקר בין אבא לאמא.  זה הדבר הכי חשוב בחינוך. כשילד מקבל את זה יש לו את הבסיס לאמונה. בשלב השני יש להורים בחירה. אם בוחרים לחנך ילד להיות אדם חושב צריך לעודד  חשיבה עצמאית. צריך  שדר  ואמון במה שהוא חושב גם כשהוא חושב אחרת. לשאול אותו מה הוא חושב, להתייחס בכובד ראש למחשבות שלו. צריך לבנות לו את האמון ברצונות שלו, שידע להאמין לעצמו – הרצונות שלי הם חשובים.  לד כזה יגדל להיות אדם בוחר. יש מחיר לחינוך כזה. הילד יגדל בבית שיש בו ביקורת, שמותר לשאול שאלות על כל דבר. לילד כזה יהיה קשה להשתלב בחברה. כל חברה בנויה על אנשים חלשים, אנשים שחונכו לא לחשוב. החברה מסתכלת על אנשים חושבים כעל לא נורמאליים. זה עול כבד להיות אדם חושב. אם בוחרים  א לקחת את העול הזה אז הדרך היא להראות לילד את הצדדים היפים והחיוביים שבחברה לא לפתוח פתח לחשיבה ביקורתית. גם במקרה כזה אם הביקורת מתעוררת בילד מעצמה בשום אופן אסור  נו לשלול ממנו את הזכות הזו. במקרה כזה עלינו לתת לה מקום ולפתח אותה. חלק עיקרי מהבחירה איך לחנך את הילדים קשורה למי שאנחנו. אדם שהוא בעצמו אדם חושב, באופן טבעי יחנך לכיוון כזה את הילדים שלו אם יהיה נאמן למי שהוא".  lo mafchd1

אם לחנך לחשיבה זה כל כך ההיפך מהמבנה של חברה, איך אפשר לקיים מסגרות חינוכיות כאלה? "אם אני מבין נכון אז הדור הראשון של בעלי תשובה שבאו לברסלב  הבו שם את האנרכיסטיות. זה בסדר גמור ליצור חברה סביב רעיון מסוים כל זמן שהגבולות פתוחים וזה לא הופך לשיטה. אפשר ליצור חבורות שילמדו ויתבודדו וירקדו וישמחו ויחזקו אחד את השני. ברגע שזה  ופך לאידיאולוגיה זה רצח של כל הרעיונות הטובים. הבעש"ט, האדמו"ר הזקן, תלמידי הבעש"ט  ראו משהו, הם למדו, לימדו, התפעלו, הייתה שם חבורה נפלאה. דור לאחר מכן זה הפך לאידיאולוגיה, בדור  אחר מכן זה כבר הפך להיות שיטה של "רק ככה", ואחר כך כבר מי שעוזב את הדרך הוא פושע ואז זה כבר מת לגמרי. כבר לפני מאה חמישים שנה החסידות מתה לגמרי. היא הפכה לאידיאולוגיה אז היא מתה.  יא הפכה להיות כר גידול למערכות מושחתות ומנוונות. ברגע שהגדרת משהו, הפכת אותו למוחלט, הרגת אותו. יש אפשרות ליצור מסגרת סביב כל רעיון שהוא אבל בתנאי שזה פתוח ושזה לא יותר טוב  רעיונות אחרים. מי שזה מתאים לו שיצטרף ומי שלא,זה בסדר גמור. גבולות ההלכה הם מוחלטים אבל כל מה שאמר בן אדם זה נתון לבחירה. יש רעיונות שאתה אוהב? תכיר את זה לילדים שלך, אם יאהבו ישתמשו".

אני שמעתי שכשבאים אליך בחורים עם שאלה אז קודם כל אתה בודק איתם את הצד ההלכתי. אם יש תשובה הלכתית אז זו התשובה. אם  ההלכה משאירה מרחב אז אתה שולח את הבחורים  בדיקה שלהם האם זה מקרב אותם לה' או לא. איך כל תפיסת החינוך שלך באה לידי ביטוי בעבודה שלך בתור ר"מ בתקוע? "אני עובד עם הרב שטיינזלץ כבר שנים. עוד הרבה לפני הישיבה בתקוע עברנו כל מיני גלגולים ביחד. בישיבה אני מסביר לבחורים איפה הרב שטיינזלץ טועה. הוא מרשה לי לעשות את זה, לא הוגדרתי שם כקליפה וכאויב רק בגלל שאני חושב אחרת. כשיש פחד מהתמסרות מוחלטת לקב"ה אז אנשים עושים שני דברים: או שהם מגדירים אותו ואז הוא כבר במידות שלהם, או שהם עומדים לו ליד האוזן ומייעצים לו מה לעשות. החינוך להתמסרות מוחלטת דורש לימוד הלכה מאד גלוי, בלי השפעות סביבתיות. כל הנושא של פגם הברית למשל. צריך לתת  לבחורים תמונת מצב הלכתית מאד ברורה. לא להתייחס לזה בצורה ההשקפתית  הופכת את זה לפגם נורא שאין לו תיקון. להכיר להם את המציאות שדווקא דרך הפגמים אדם מגלה את מגבלותיו, מכיר בכך שהוא לא  רקולס, מכיר בכך שהוא תלוי בחסדי שמיים. דרך הנפילות אדם מגלה  וחות פנימיים שאחרת לא היו באים לידי ביטוי. צריך הרבה מאד פתיחות עם הבחורים בכל התחומים. הנסיונות להסתיר תחומים שונים באים מתוך צביעות, מתוך חוסר רצון להתמודדות. ההסתרה נובעת  תפיסת עולם שה' רע והאדם פגום. אם אנחנו באמת בונים את החינוך על כך שאנו נותנים אמון אז הדמות האלוקית שאנו יוצרים היא של אלוקים טוב. טוב לי איך שאני במקום שאני נמצא. אני טוב, אלקים ברא  ותי טוב. לא יותר מאחרים ולא פחות מאחרים. זה ההיפך מהתפיסה של ההסתרה, שלא מדברים עם הילדים על הדברים. שם שולט הפחד, הפחד מהאלקים הרע. זה עיוות. אני מאמין בפתיחות מלאה עם  בחורים. לדבר איתם על הכל בצורה הכי גלויה וכנה. בעיקר בשיחות אישיות כי הרבה פעמים מדובר בדברים אינטימיים אבל גם אם הדברים עולים בשיעורים אני מאמין בגילוי הזה".

איך נראים המחנכים  מערכת  זו? "המחנכים צריכים בעצמם הרבה סימפטיה, הרבה תמיכה רגשית. לשבת לחשוב איתם על הבעיות שהם לא מצליחים לפתור לבד. לנסות להוריד כמה שיותר את מבחן התוצאה מהמחנכים, זה גורם למריחה.  שמור על אנושיות טובה בתוך הצוות ועם הבחורים".

לסיכום: איך נראים הבחורים שצמחו אצלך? "בישיבת תקוע יש הרבה השפעות שונות. אני חושב שהבחורים שהושפעו ממני הם אנשים שמבינים שיש מחויבות לאלוקים, שאלוקים הוא טוב. אנשים שמחפשים ללכת בדרכי האלוקים, לציית לו. אנשי אהבה, צדקה וחסד". •

תגים: