כל שבוע פרשה חדשה

כל שבוע פרשה חדשה

כל שבוע פרשה חדשה

בדיחה ישנה מספרת כי יהודי חרדי ניגש אל ראש הממשלה ונישק אותו ללא הרף. חבר של אותו יהודי נקלע למקום ושאל לפשר הנשיקות המורעפות על ראשו של ראש הממשלה

ענה אותו יהודי: "ראש הממשלה הזה?! הוא כמו ספר תורה!!"

התפלא חברו: "כמו ספר תורה?!!!"

"כן!" השיב היהודי "כל שבוע פרשה חדשה!"

גם לי כל שבוע יש פרשה חדשה… ומעשה שהיה – כך היה:

יום שישי אחד אחר הצהרים ישבתי בנחת בביתי וקראתי עיתון,

הכול סביבי שקט ורגוע ואז צלצל הטלפון:

"שלום סבתא, מה שלומך?"

"נפלא נחמן, ואתה, מה שלומך?"

"ברוך השם, אני בסדר גמור, וגם בבית הכול בסדר… וגמור…

התקשרתי כדי לומר שבת שלום וגם לספר לך על פרשת השבוע!"

"פרשת השבוע?!" כולי פליאה "לאיזו פרשה אתה בדיוק מתכוון?!"

אני שואלת, כי מי כמוני יודעת שהשבוע התפרסמו בעיתון כמה וכמה

פרשיות מאוד מביכות.

"סבתא, אני מתכוון לפרשת השבוע!"

"תסביר…" אני מבקשת ממנו.

הפַּרְשֶה, הפַּרְשֶה! מנסה נכדי את מזלו ביידיש.

ועכשיו המבוכה שלי כפולה… כי אני גם לא יודעת באיזו פרשה מדובר וגם לא מבינה יידיש!

"סבתא, השבת קוראים פרשת ויצא…" אומר לי הצדיק.

אַההה, על זה הוא מדבר…

"ושבוע הבא קוראים פרשת ויחזור?" אני אומרת, ולא מבינה מה כל כך מצחיק אותו.

שבוע לאחר מכן הוא מתקשר שוב. אנחנו משוחחים על הא ועל דא (בעיקר על דא!), ולפני סיום השיחה הוא שוב מזכיר לי:

"סבתא, השבוע קוראים פרשת וישלח…"

"ושבוע הבא?" אני שואלת.

"וישב" הוא עונה.

"אל תגיד לי! אחר כך באה פרשת ויישן ואחריה ויתעורר…" אני שומעת אותו מתאפק לא להתגלגל מצחוק.

"מה קרה?!" אני שואלת "למה אתה לא צוחק?!"

"כי אמא אמרה לי שאם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מה זה מצחיק!!"

עכשיו הוא כבר מתגלגל מצחוק, והצחוק שלו כל כך מדבק אז גם אני צוחקת…

שבוע לאחר מכן אני מתקשרת ואומרת לו "צדיק של סבתא, מה שלומך חמוד?". אנחנו מדברים לנו כמה דקות ארוכות, הוא מספר לי איזה אלוף הוא ב'יויו סיני', אני מספרת לו בכמה סנטימטרים הכנרת עלתה אחרי הגשם האחרון (שבגללו הם לא באו לבקר אותי) ואז אני שולפת:

"אתה יודע שהשבוע זה פרשת מקץ?!!!"

"וואוו סבתא! איך את יודעת?!" הוא מתלהב. "אימא!!!! סבתא יודעת מה הפַּרְשֶׁה השבוע!!!"

מזל שהוא לא שאל אותי איך אני יודעת…

לכם אני אגלה שבעיתון ה'מוקצה' שאני קוראת, כתוב מידי יום שישי על הפרשה, ומאז, בכל יום שישי אני מקפידה קודם כל להתעדכן בפרשה, כי הרי בעוד רגע יצלצל הטלפון והקול הכי מתוק בעולם ישאל: "אז גם השבוע סבתא יודעת באיזו פרשה אנחנו?"

והשבוע… נדמה היה לי ששמעתי נימה של הערצה בקולו.

יכול להיות?!