יוצאים לדרך !

 

יוצאים לדרך...

   הטלפון צלצל. הקול בצד השני אמר: " הרב גרינולד? מדבר עמית קדם, הרב ניצני ואנכי רוצים להיפגש איתך".

"הרב ניצני – חשבתי  – זה שיש לו קהילה בביתר, הברסלב'ר, מה לי ולו".

"טוב, אבל הצרה היא שבאמת אין לי זמן". אמרתי מנסה להתחמק בטענה אמיתית כלשהיא.

"אין בעיה אנחנו נבוא אליך" אמר.

נתקעתי. "טוב בסדר" מלמלתי וקבענו זמן. הורדתי את השפופרת, מהרהר לעצמי איך נפטרים מהם.

נפגשנו. הברסלב'רים עם  הרב אדלר, רב קהילה במושב בית מאיר.

הפגישה נסבה על הנושאים הקשורים בבעלי התשובה. הרב אדלר הציג את עבודת המחקר שלו על הנושא, על שלל הבעיות והתהיות. זה לא היה חדש עבורי, אני מתחבט בזה כבר למעלה מעשר שנים.

להפתעתי הכל זרם. היה נפלא ונוח במחיצתם. הם דברו לעניין. לא הזכירו בכל משפט את ר' נחמן, כפי שחששתי, והרגשתי כיף איתם. מצאתי אנשים כלבבי.

קבענו עוד פגישה והפעם ברצון ובשמחה.

למפגשים נוספו אחרים: הרב חגי מזור והרב דורון רוזיליו, ראשי כולל לבעלי תשובה בגבעת זאב, שאותם אני מכיר זה מכבר. הפאן הספרדי הצטרף לעסק. מעניין, חשבתי, איך זה ילך בשלל הזרמים הללו.

אכן ההפתעה הייתה גדולה. מזמן לא הרגשתי נוחות, הנאה וזרימה טבעית בפגישה עם אחרים. כאילו חזרתי "הביתה" – לשיחות פתוחות, אמיתיות ולנושאים משותפים המעניינים אותנו. האם באמת יש לנו מכנה משותף גדול כך כך, למרות החינוך "הדתי" שלנו ולמרות עשרים וכמה שנים שחיינו בעולם החרדי שלנו?

הפגישות תכפו ונמשכו שעות רבות. גילינו כי אנו מחכים למפגשים הללו.

כל אחד מאיתנו היה עסוק ביותר בעניינים שלו – בכולל שהוא מנהל, בקהילה המורחבת שהוא עומד בראשה, בשיעורים ובטיפול בכל העניינים של בעלי התשובה. לא היינו אנשים משועממים המחפשים מה לעשות, אף לא  אנשים ממורמרים על הציבור החרדי, שאולי אינו מבין אותנו, אלא בעלי תשובה מבוגרים, מפוכחים ואכפתיים, החדורים בהרגשת אחריות לציבור שלנו והרוצים לסייע לבעלי התשובה, באשר הם נמצאים.

המסקנות שלנו מהמפגש היו ברורות ונחרצות:

1. לאחר כשלושים שנה של תנועת התשובה, גילינו כי הציבור החרדי על מגזריו עסוק מאוד בענייניו – שמירה על עולמו וצביונו המיוחד, מלחמה בנושרים, בעולם החיצוני ובפריצת המסגרות. למעשה, חוץ ממערכת הקירוב של רחוקים לחיק היהדות והטיפול הראשוני בבעלי התשובה, המצב אינו מספק. ישנה הזנחה רבה בטיפול המשך והדרכה נכונה.

2. התברר כי לא הכל מבינים אותנו – את מערכת החיים שלנו, את העניינים המעסיקים אותנו, ולרוב לא הצליחו לעמוד על הרגשות, הצרכים והמחשבות האמיתיות שלנו.

3. עולם התשובה עצמו השתנה וחלק מהמתקרבים אינו עובר דרך המסגרות הישנות: ישיבות, כוללים ומדרשות ויש צורך להיכנס "לראש" החדש שלהם.

4. במשך השנים גדלו וצמחו בעלי תשובה, אשר מלאו את כריסם בתורה, היו קרובים לרבנים, מגדולי ישראל והפכו לאנשים הראויים באמת להדריך את אותם יקירים, המגיעים לעולם התורה. דבר זה מתבטא למעשה  במסגרות לימוד והדרכה רבים, שבהם הפכו בעלי תשובה ותיקים לנושאי תפקידים חשובים. חלקם הקימו קהילות ומסגרות לימודיות, אשר החליפו כמה מהמוסדות הותיקים, שבהם הודרכנו בעבר. בעצם התברר כי בעלי התשובה החדשים מרגישים נוח יותר לפתוח את צפונות ליבם בפני בעל תשובה ותיק ומרגישים כי הלה מבין אותם טוב יותר.

5. בקרב בעלי תשובה מצויים כוחות אדירים, שאינם מנוצלים ושלא יצאו לפועל, מתוך הרגשה מוטעת כי כוחות אלו אינם "רלוונטיים" בעולמם החדש. מצב זה הוא חמור ביותר.

   מה אם כן עושים? הגענו למסקנה כי יש צורך לקיים כנס של בעלי תשובה ותיקים, העוסקים במלאכת הקודש, על מנת להעביר את המסר הזה, ולקבל תגובות אמיתיות. קבענו זמן ומקום והתארגנו במהירות. הזמנו חלק מהאנשים שהכרנו וכססנו ציפורנים בתקווה שלא נתאכזב.

   בין הערביים של יום כו תשרי תשס"ט נפגשנו במושב בית מאיר. למעלה ממאה אנשים, ממקומות רבים בארץ. התרגשנו לראות זה את זה והתבסמנו ביחד. דברנו בצורה פתוחה וחברית, כפי שאנו יודעים. היה נחמד מאוד. העברנו את המסר בדבר הצורך לדאוג לעצמנו ולבעלי התשובה באשר הם שם. מסרנו, כי נראה שהדרך היא בהתארגנות של קהילות או מרכזים מקומיים (ראו כתבות נפרדות על כך) ובקשנו תגובות, יוזמות, מחשבות והתארגנויות. הכל בצורה של "אם אין אני לי מי לי".

עברו שבועות, קבלנו הדים חיוביים מכל עבר. "חייבים לעשות משהו" "הגיע הזמן" וכו'. רעיונות ואפילו דברים מעשיים מקומיים החלו לרקום עור וגידים.

אנחנו המשכנו להיפגש, מנסים לברר לעצמנו מה הלאה?

  כאן אנו מגיעים לפתשגן הכתב הזה, כתב עת, ביטאון, אשר יהיה במה פתוחה לנושאים, דעות ורגשות הנוגעים לחיינו והכל בצורה חברית, פתוחה ואמיתית. בקיצור, כתב עת שלנו, המגשר על מגזרים, דעות ודרכי ה' ועוסק בנושאים שלנו. בעצם, משהו שיעביר את הרוח המשותפת והנפלאה שנשבה בפגישות שלנו. את אותו משב רוח מרענן, שגילה כי אנחנו יכולים להיפגש "במגרש משחקים" אחד ולהתדבר למרות כל השוני שבינינו.

   אל "תשברו את הראש" מי עומד מאחורי זה, מאיזה זרם, מאיזו מפלגה וכל החשבונות העקומים, שהורגלנו לחשוב עליהם בעל כורחנו. לא זרם ולא מפלגה ולא בטיח! רק אנחנו, מנסים לדאוג לחיינו ולאחינו.

   ואתם, השותפים לכל זה, מוזמנים להתבסם, ליהנות, להשתתף באופן פעיל ולקיים כתב עת זה.

וה' יעזור לנו בכל מעשינו ויראה כי אכן כוונתנו הייתה לטובה, לצרכי הציבור הנפלא זה, שנטע שורשים בדור תהפוכות זה.