זוגיות 2

חיוך וזוגיות…2

בהמשך למכתב הנשים שנתקבל במערכת אדרבה ופורסם בגליון 8, רצוני לעורר נקודה עקרונית ביותר בנושא זה, ולא כהתייחסות וכתגובה למכתב, אלא כהשלמה לנושא המדובר.

אכן, צודקות הנשים  ועלינו להוסיף ביד רחבה צבע, חום ורגש לתוך ביתנו. הן צודקות כי הרגשות אלו חסרות ביחסים העכשווים, אך עדיין יש לזכור כי היסוד לבניית הבית הוא אינו הרגשות עילאיות או חוויות מסחררות.

 נכון, יש לרבים מאיתנו חוויות כאלה וחוויות אלו מלהיבות, ממלאות את הלב ומזמינות עוד ועוד, אך הבניה האמיתית, חיי היום יום בנויים על דבר אחר. די להסתכל בעולם ולראות עד כמה הדברים נכונים. מיליוני המכורים למצגות המדומות של הוליווד, הופכים במהרה לחד הוריים, חיים לבד עם כלב, וחולמים על האהבה המרגשת הבאה. השחקן המזדקן יוצא לעיתונות הממתינה ומכריז בהתרגשות "הפעם מצאתי את אושרי". הפעם – קרי הפעם השלוש עשרה. מה, הוא באמת מאמין בזה? נפלאות פעולות הדמיון.

 אלא, שהיסוד לנישואין הוא העבודה, ההשקעה, "טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו – עול אשה". בעול זה אין הכוונה להיות מזוכיסט, ואינו מבט פטאלי שכל שנות הנישואין הן "כפרת עוונות" או  סיוט. אלא הכוונה שהנישואין הם מסגרת חיים דינמית הכוללת הכל – עליות וירידות, אהבה ושנאה, צחוק ובכי, שלום ומלחמה, בקיצור הכל. ואני הקטן לוקח על עצמי את העול הזה לקיים את המסגרת, להכניס בה תוכן וחיים, לבנות ולא לפרק אותה. בקיצור, לנהוג שלא בדרך העולם דהיום, לא לברוח מהמערכה, ובצורה חיובית לבנות קשר יהודי אמיתי, בר קיימא.

 אמת, הריגושים נותנים חיים וצבע, אך טבעם של הרגש והריגושים הוא שהם דועכים. וכך ככל שהעולם מכור יותר לריגושים כך הוא משאיר אותך עם הלשון בחוץ, מאוכזב מזה שהריגוש נגמר ומחפש נואשות את הריגוש הבא, וחוזר חלילה. הנסיון ליצור עולם רציף ב"כיף", כל אחד לפי "כיפו", הוא מטרת חיים דמיונית ואינה מציאותית ההורסת את חיי הנישואין, שמעצם טבעם מחייבים עבודה אמיתית. "הכסיל מתמכר לביטוי עצמו, במקום להקדיש תשומת לב אמיתית לאישיות של בן זוגו. במקום השקעה פנימית בבנין קשר יציב ואכפתי עם הזולת, הוא מחפש ריגוש רומנטי (הנובע מיחסו לחיצוניותו של זולתו בלבד ונוגע רק לחיצוניות ליבו)", כך קראתי בספר נפלא.

דהיינו, כולי עלמא לא פליגי שהחום והרומנטיקה נדרשים ביותר לחיי הבית, אך יש לזכור כי הוא אינו יכול להוות בסיס איתן, שעליו בונים את הזוגיות ואין בכוחו לשאת אותנו בכל המצבים בבית.   

ראינו אנשים גדולים שגם בגיל שבעים עמלו בזוגיות שלהם והגיעו לדרגות נישאות ביחסים עם נשותיהן מכח עבודתם זו. לנו, מכורי הכיף, נראה הדבר נורא, מתי מגיעים כבר למנוחה ונחלה, אנו שואלים. אך הם שידעו שעבודתם פותחת להם עולמות של טוב, חסד, קרבה ויחס, חלומם של כל יצורי אנוש, כולל כל הזרוקים בעולם – השקיעו ובנו. בא נהיה אמיתיים, כשאתה תופס את אותו איש-הפקר ברגע של אמת, הוא מתוודה ומודה כי חלום חייו הוא ליצור בית אמיתי ויחס חם וקרוב עם בת זוגו.

 הצרה היא שהעולם משדר יאוש טוטאלי. גירושין, חד הוריות, סכסוכים ממושכים וחיים בבדידות היא נחלת הרוב. נדמה לי שבכולל שלנו היו יותר ממחצית האברכים בעלי התשובה, בנים להורים גרושים. זוהי הגירסא דינקותא שלנו. אדם מתחתן עם "גט בכיסו" – האופציה הממשית והמוחשית, ש'מקסימום נתגרש', מרחפת באויר. האשה נשארת עם שם משפחתה הקודם – ליתר בטחון. גם העובדה שאנחנו נישאים מבוגרים, בעלי תיאוריות מגובשות, רצונות עבים ובעלי עבר של כעשר שנים בעולם, שבו חגגה האנוכיות שלנו, הינה רקע גרוע לנישואין.

 ודווקא כאן נמצאת גדלותם של בעלי תשובה. דוקא בגלל התמונה העגומה הזאת, מוכנים הם להשקיע מאמצים עילאיים בזוגיות שלהם. בכולל שלנו דרשו הב"ת שיעור בהנהגת הבית ולא ויתרו עליו. עיקר ההתייעצויות עם הרבנים הקרובים היו בעניין זה. וכך במאמץ נוראי, תוך שהם "חותכים בבשר החי" שלהם, משקיעים כוחות וזמן, ומקריבים המון בבניית הבית, הם בונים ומתקדמים. לאט אך באמת. זהו מקום הגבורה שלנו, מקום שבו התברר עד כמה אנחנו באמת רוצים לגדול ולבנות חיים נכונים. ו"לפום צערא אגרא" ממש.

 כאמור הבסיס הוא עול, לא לברוח, להיות נכון לעבוד, אך בו זמנית לצקת לתוך החיים זרימה, הומור והמון חברות אמיתית, כי היא חברתך ואשת בריתך.

 זאת רציתי לומר גם לנשים היקרות – אתן צודקות ואתן חייבות לעמוד על המשמר, שהחום הזה לא יוזנח, אך בו זמנית זכרו, כי אנחנו לא חיים בסרט תורכי, והמלאכה היא לבנות בסיס איתן לבית ולא רק מגרש משחקים של כיף.              

 בשולי הדברים, אומר כי התחבטנו רבות האם לדון בסוגית הזוגיות מעל גבי העיתון, אך חזקו עלי דברי מורי ורבי כי נושא זה הוא נושא קריטי בחיינו, ולכן הורה לי בשעתו להשאיר בספר שכתבתי נושאים אינטימיים ביותר שרבים סברו כי אין מקום להעלותם. ואני תקוה שלא תצא תקלה על ידנו, כי לתועלת גדולה הובאו הדברים.