הרהורים מכינוס חורב – האם באמת חזרנו בתשובה ?! 3

הרהורים בעקבות כנס חורב

שמחתי להגיע לישיבת חורב לכינוס השלישי, להכיר את הציבור שבד"כ הנני פוגש מעל דפי 'אדרבה' – אנשים כנים ואמיתיים הזועקים את כאב ציבור בעלי התשובה, המחפשים צדדים מעשיים לעזור לבעלי התשובה.

ברצוני להעלות שתי נקודות שעליהן חשבתי בעקבות הכינוס: א'- מושג התשובה עצמו. ב'- היחס לבעלי תשובה.

בנוגע למושג התשובה – הרמח"ל במסילת ישרים בונה את סיפרו ע"פ הברייתא של רבי פינחס בן יאיר במסכת עבודה זרה (כ:) המדברת על סולם שתחילתו דווקא  תורה, שהיא מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות וכו'. התורה שהיא החכמה העמוקה של ה', היא המורה לנו את עומק עניינן ומשמעותן של המידות הטובות. לכל פרטי הצדדים המעשיים של כל מידה, קודמת תורת המידה והבנתה המעמיקה, הבנה המעניקה לכל מידה טובה את ערכה ואיכותה, ואת הכוח והגבורה של החזקת החשבון והעמידה בניסיון. כן סידר הרמח"ל את סיפרו והקדים לדרך קנית המידה הטובה ומפסידיה את בירור עצם עניינה של המידה, תוכנה ומהותה (לאמונת עתנו ט' הרב צבי טאו עמ' ט'-י'). כן מובא בגמרא שמסדרי נוסח התפילה הקדימו את ברכת חונן הדעת לברכת התשובה משום "לבבו יבין ושב ורפא לו" (מגילה טז:).

נמצאנו למדים שקודם לתשובה ולתיקון המידות, שזהו חלק מתהליך התשובה, דרוש לימוד ובירור העניין. שלב שני הוא הצד המעשי של התיקון – "אם אין דעת תשובה מנין". כך בענייננו: לא רבים עסקו ועוסקים בצד העיוני של התשובה ובבירור סוגיית התשובה אלא בצד המעשי, לכן מה שקיים אצלנו הם הצדדים הדימיוניים והמצומצמים של התשובה – הקטנת התשובה לתחום של קיום מס' מצוות בלבד.

סיפר אחד מרבותי שנסע במונית עם נהג חבוש כיפה גדולה ועטור זקן, תוך כדי נסיעה פנה הנהג לרב ואמר: "אותך צריך לשאול – אני חוזר בתשובה מספר חודשים אך יש בעיה, אשתי מתנגדת". שאל הרב את הנהג האם יחסו אל אשתו השתפר מאז שחזר בתשובה, ענה הנהג: "מה הקשר?!…"

התשובה מצומצמת אצלנו למספר מצוות, והאדם יכול להגדיר עצמו כבעל תשובה בקיימו אותן מספר מצומצם של מצוות, בעוד שאר תחומי החיים נשארים כמו שהיו, במקרה הטוב.

בכינוס בחורב חזרו מספר דוברים על הביטוי "משלמים על סחורה שלא ביקשנו", לכן בדיון ניסינו להתמקד יותר בבירור עניין התשובה, או כהגדרתו של מרן הרב קוק זצ"ל (איגרת שע"ח)  שהמעכב הראשי של תשובת הכלל הוא "ציור התשובה" המקושר שלא ע"פ אמת עם הבנות שליליות, קטנות ומצומצמות.

עלינו להרים את התשובה ולבררה, להחזירה למקומה האמיתי – ולמקום הזה לכוון את עצמנו. מתוך כך הצד המעשי הפרקטי יהיה שלב שני, התשובה תהיה בריאה יותר, ולא ימכרו לנו ולא נקנה סחורה שאיננה שייכת לתשובה במובנה הרחב והגדול.

הרב עופר גיסין הדגיש זאת בדיון ש"עולם התורה" עבר שינויים, דברים שלא שערום אבותינו, מציאות לא בריאה ולא שלימה (וכן הרב עמית קדם דיבר ברוח זו), ואנחנו כבעלי תשובה מגיעים אל המציאות הלא שלימה הזו ובונים עצמינו ע"פ התפיסה הזו.

ברצוני להדגיש שאין כאן יומרנות לומר שהאמת אצלי בכיס, התשובה אינה שייכת לסקטור זה או אחר, היא מעל הכל, וכולנו, מכל החוגים והזרמים צריכים לשאוף אליה – אך כדי לשאוף אליה צריך לברר מהי.

באתי לכינוס לשמוע ולהחכים עצמי בענייני התשובה בבחינת "הלומד מכל אדם".

עניין שני שעלה הן בפורום הכללי והן בדיונים, הוא הזילזול, הדחיה והפגיעה בציבור בעלי התשובה. נקדים ונצטט את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה: "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה – אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה – שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר: מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם – מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם (פרק ז' הלכה ד')”.

האיר את עיני הרב אלישע וישליצקי שליט"א על דברי המשנה והגמרא בבבא מציעא נ"ח שהדוגמא שנוקטת המשנה בעניין אונאת דברים עוסקת בבעל תשובה: "אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים", וכן בהמשך הגמרא אומר רשב"י : "גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו 'ויראת מאלוקיך' וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלוקיך', זה בגופו וזה בממונו, זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון". הבן איש חי מסביר בפירושו על הגמרא מדוע צריך את כל האפשרויות – "משום שמבייש את חברו". בהמשך הסוגיא שואל הבן איש חי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" – מדוע נקט לשון דמים ולא דם לשון יחיד, ומתרץ שזהו ביוש המתחדש כל פעם שרואה את אחד האנשים שבפניו ביישו אותו, לכן זה דמים פעמים רבות ולא חד פעמי.

ספר  החינוך במצוה של"ח "שלא להונות אחד מישראל בדברים, כלומר שלא נאמר לישראל דברים שיכאיבוהו ויצערוהו ואין בו כוח להיעזר מהם… והעובר על זה והכאיב את חברו בדברים באותן שפירשו חכמינו ז"ל בבעל תשובה ובחולה ובכיוצא בהן עבר על לאו זה". וכן פסק הרמב"ם פרק י"ד הלכות מכירה הלכה י"ג וכן נפסק בשו"ע חושן משפט סימן רכ"ח סעיף ד'.

אנשים יכולים להתהדר באיצטלה של יראת שמים ובו בזמן עוברים על איסור דאורייתא. האם לשם אנחנו מעוניינים לדחוף את עצמנו?! (אנו תפילה שגם הם יהיו בעלי תשובה בתחום בו הם לוקים בחסר).

כאן אנו חוזרים לנקודת הבירור של התורה, מה עושה אותי ירא שמים. שהרי באונאת דברים נאמר "ויראת מאלוקיך", בוחן כליות ולב יודע למי יש יראת שמים.

התחלנו את ספר בראשית ואי אפשר שלא להביא את הדברים החשובים והבסיסיים של הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית בתשובתו לשאלה מדוע נקרא ספר בראשית 'ספר הישר', ומדוע האבות נקראו ישרים ולא בתארים אחרים שלכאורה יותר מתאימים, כמו צדיקים, חסידים, נביאים וכו'. מסביר הנצי"ב שאנשי בית שני "היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים… שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג שהוא לשם שמים דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילות מכוערים – מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה… (העמק דבר הקדמה לספר בראשית).

עלינו להרחיב את תחומי התורה למה שהתורה באמת, ולא למספר תחומים מצומצם "כל האומר אין לי אלא תורה גם תורה אין לו" (יבמות קט:). דרושה הישרות שאבותינו הורישו לנו, אך בעלמא דשיקרא יצאנו מישרות זו, ותפקידנו לחזור למה שאנו באמת ולמה שאליו אנו נתבעים – בירור מעמיק מהי התורה ומהי תשובה, שרק מתוך ישרות של האבות ניתן להגיע אליהן – "מעשה אבות סימן לבנים".

                             דני שרחטון

                                [email protected]                                                         ­