הכפרות הראשונות שלנו\אמנון אריאלי

כפרות
כפרות

ערב יום הכיפורים אני נכנסת הביתה ולא מאמינה למה שעיני רואות… באמצע הסלון, בתוך ארגז תנובה ירוק רובצות תרנגולות מעולפות, מה מעולפות – גוססות! והריח! השם ישמור!

מה הולך פה?! אני צורחת…

כפרות, עונים לי הילדים, אבא הביא תרנגולות לכפר על החטאים שלנו.

שומעת ולא מאמינה: התרנגולות  שבארגז אמורות להישחט ולהישלח לגיהינום במקום הנשמות החוטאות של בני המשפחה…

כשהצדיק נכנס הביתה, אני מכריזה נחרצות שדבר לא יעזור, אני עם הפולחן הפאגאני הזה לא משתפת פעולה. תשכח מזה חביבי, אני אומרת לו, יש גבול לכל דבר!

והוויכוחים הרגילים מתחילים:  אני: צער בעלי חיים…

הוא: כפרת עוונות, עבודת השם…

אני: היהדות זו רוחניות מופשטת..

הוא: מנהג עתיק ימים…

אני: מנהג לא חייבים.

הוא: מנהג ישראל – הלכה!

וכן הלאה, והטונים עולים, אבל התרנגולות האומללות כבר בבית, והילדים מנג'סים, לא מוכנים לוותר, רוצים כפרות ועכשיו, והטכס מתחיל…

שפשפתי את העיניים: תרנגולת שלא מבינה למה זה מגיע לה חגה מעל ראשו של הצדיק, שממלמל תפילה מוזרה – עד אז לא ידעתי שהביטוי "כתרנגול בבני אדם" מקורו בטכס ההזוי הזה. סיבוב ועוד סיבוב ותורי מגיע.

על גופתי המתה, אני מודיעה בתוקף!

בתוקף, בתוקף… ועוף חצי מת סובב לו סובב מעל ראשה של העבריינית…  סיבוב שני ועוד סיבוב… והיצור המבוהל, כנראה מרוב אימה, איך אומרים… מטיל נופך קטן ודוחה על ראשי, שאז עוד היה חף מכל כיסוי ראש… והילדים, שיהיו בריאים, מתגלגלים מצחוק…  עוד סיבוב…זהו, עבר, אני נושמת לרווחה…  אבל לא! פניו של הצדיק מתכרכמות…

מה קרה?!

לא טוב, טעות חמורה! תרנגול זכר, הכפרה נעשתה עם התרנגול של הבן, נקבה חייבת בנקבה, ואני האשמה, הויכוחים שלי בלבלו אותו, חייבים הכול מהתחלה.

מצחיק אה? אותי זה בכלל לא הצחיק. נחושה בדעתי רצתי לטלפון, התקשרתי לרב, וברוך השם הותר לי להתכפר עם כסף לצדקה. וכך, תמורת חמישים שח בלבד, העלות פחות או יותר של תרנגולת נקבה שלא סובבתי מעל ראשי, התכפרו לי כל עוונותיי, כולל מרד בבעל.

וסתם נזכרתי… מכירים  את הסיפור על היהודי שבא הביתה עם תרנגול לכפרות ואשתו מתעקשת שתרנגולת נקבה הוא הביא?

"בני בזוג התווכחו והתווכחו, עד שלבסוף הוחלט להשאיר את היצור בחדר השינה ללילה. אם הוא יקרא לפנות בוקר משמע תרנגול הוא, אם לא – האישה צודקת. ואכן לפנות בוקר נשמעה קריאה שהחרידה את כל בני הבית. נו, שואל הבעל את אשתו, תרנגול או לא תרנגול?! אם לא הייתי שומעת את זה במו אוזני, משיבה לו האישה, לא הייתי מאמינה שתרנגולת נקבה יכולה לקרא כמו תרנגול".