הדור החדש

הדור החדש

בשנה האחרונה יצא לי להיחשף לדור החדש של בעלי התשובה. יצאתי לשיחה ודברתי על הרצון הבסיסי והטבעי של בעל תשובה, כבר בתחילת דרכו, להשתייך לאיזה זרם ביהדות. התכוננתי לומר כי אין צורך לקבוע כבר בתחילת הדרך למי הוא משתייך, כשבעל התשובה עדיין אינו יודע כלום על עצמו ועל עולמו החדש. התחלתי לפתח את הנושא, בטוב טעם ודעת, תוך שאני מביא דוגמאות עסיסיות ומקוריות. ואז – נעצרתי. ציבור הסטודנטים שמולי לא הבין על מה כל הרעש הזה.  התברר לי שהוא בעצם אינו רוצה להשתייך לאף אחד, וטוב לו במצבו הנוכחי בתשובה. או כשדברתי על הסבלנות בשאיפות בלימוד, ועל הבעיות של הקפיצות המהירות, והתברר לי שציבור השומעים הוא ממש רגוע, עד שהרב המטפל בקבוצה אמר לי לאחר השיחה, כי הייתי צריך לדבר בדיוק הפוך – על הגברת השאיפות בלימוד וכו'. לפתע צצו נושאים חדשים שלא הכרתי. בעיות חדשות שלא הייתי מודע להן, המעסיקות אותם. במשך הזמן התברר לי כי העולם השתנה. כדרכם של כל הזקנים מצאתי את עצמי מרבה לומר: "בזמנינו" או "אצלנו", ובמקרים חמורים יותר "בדור שלנו".

אומנם בעיתונים שלנו עדיין שולפים את הכתבות על בעלי התשובה מלפני שלושים שנה, כאילו החיים ממשיכים כרגיל, אך אנשי השטח מודים כי העולם השתנה לחלוטין. כך למשל מדווחים כי המוסדות המסורתיים של בעלי התשובה (ישיבות, מדרשות וכו') מלפני 30 או 20 שנים, שעליהם גדלנו ולנו היה נראה כי לא יתכן לחזור בתשובה בלעדיהם – התדלדלו, למרות הריבוי בבעלי תשובה כיום. מוסכמות של פעם הקשורות בדרך וצורת התהליך של החזרה בתשובה, אינן מוסכמות יותר. כמעט בכל שיטה ודרך בעבודת ה', אנו מוצאים איזה ביטוי ייחודי של בעלי תשובה, לטוב או למוטב, כשהחרדים מבית עומדים משתאים ואינם מבינים. אמר לי מחשובי החסידים בחסידות ידועה, שאליה מצטרפים בעלי תשובה רבים, כי הוא 'אינו מבין מה הם רוצים', והתכוון לגל החדש של בעלי תשובה, אשר יצרו כביכול מהלך באותה חסידות. אברך ליטאי, שעוסק בדבר, אמר במבוכה: איבדנו את השליטה בהכוונת הדרך, כל הדברים שהיו מוסכמים פעם, כבר אינם מוסכמים.

האם זה טוב  או לא – זו לא הנקודה, אלא, שזה אחר.

יותר ויותר אנו מוצאים ביטויים זועמים של המטפלים המסורתיים, המתרעמים על בעלי התשובה החדשים, מתוך תיסכול וחוסר הבנה. יותר ויותר אני שומע דרישה מצידם לדבר בצורה חריפה ולהוכיח את החדשים כי הם חייבים לעשות לעצמם רב ולהתבטל אליו, וזאת כדי להחזיר את הגלגל אחורנית ו"לכפות משמעת", אך הדברים ממשיכים להתגלגל והעולם ממשיך ומשתנה. יושב הוא אותו יקיר בתל אביב וממשיך את דרכו כשמסביבו 'רבים' הכל על קירובו לחיק היהדות, כל אחד לפי דרכו ושיטתו.

ישנם אלו שאומרים 'בוא נהיה סבלנים ונזרום איתם בתחילת הדרך', 'לא נכביד', 'נפעל בצורה עקיפה', מתוך תקווה, שהבעיה מסתכמת אך ורק בקצב הקירוב, ולבסוף הכל יהיה כמו בעבר. אך נראה לכל המבינים כי זוהי אשליה בלבד.

בוא אם כן ונאמר את האמת: העולם נהיה אחר. ואחר פירושו של דבר, שצריך לעיין ולחשוב היטב האם ההדרכות של פעם רלוונטיות, מהם השינויים בגישה הנדרשים עקב השוני הנ"ל, והאם תיקונים מקומיים מספקים, או שמא צריכים ראיה מחודשת.

אולי הדברים נשמעים כמהפכנות, אך אין הדבר כן. זוהי גישה אמיתית ומעשית, אשר אמורה להעסיק את העוסקים במלאכה והעסיקה תמיד את אנשי התורה והחינוך האמיתיים בכל דור ודור. התנאי המקדמי לכך היא אמירת אמת על המצב, ומוכנות לחפש תשובות או מהלכים אמיתיים.

בדורו של הרמב"ם וחובת הלבבות היה צורך להתמודד עם הפילוסופיה היוונית, אשר עשתה שמות בכלל ישראל, ולכן נכתבו הספרים "מורה נבוכים" ושער היחוד בחובת הלבבות ועוד רבים אחרים. כיום הפילוסופיה אינה מדברת אלינו ואין כמעט צורך להתמודד איתה. רבי ישראל מסלאנט זצ"ל חידש דרך מוסרית, עקב מצב הדור בזמנו, למרות ההתנגדות הנוראית מצד עולם התורה של אז, והנחיל אותה לתלמידיו. תלמידו הסבא מקלם זצ"ל הוריד את תורתו לדורו בשינויים הנדרשים לפי מצב דורו הוא. תלמידו המשגיח ממיר זצ"ל חינך את תלמידיו בהתאם לתורת רבותיו, אך שוב – לפי מצב דורו. וכך, בעוד ר' ישראל דיבר על מוסר 'נטו', דיבר הסבא על 'חוכמה ומוסר', ואילו ר' ירוחם דיבר על 'דעת חוכמה ומוסר'. וכך הלאה, תוך חיפוש אמיתי אחרי הדרך הנכונה המתאימה לדור.

לא יתכן להמשיך בגישה שמדקלמת טקסטים ומעשיות, שאין בכוח הדור לעכלם או ללכת לפיהם, ושאינם מדברים לבני הדור. מאידך גיסא מסוכנת היא דרך החידוש הבלתי מוגבלת, שכן עלולה היא, ללא בקורת אמיתית, להחריב יותר מאשר לתקן.

דהיינו, שתנועת התשובה ובמיוחד העוסקים במלאכה חייבים להתמודד עם השינויים, בצורה בוגרת ואמיתית, באם רצוננו להועיל ולהטיב לאחינו בדרכם.

יתכן מאד והשינויים הללו מחייבים הכנה מתאימה לקליטת אלפי בעלי תשובה, שמעוניינים להמשיך ולגור במקום מגוריהם הנוכחי, להכין מוסדות חינוך מתאימים וכל הנדרש לקיום אורח חיים דתי למהדרין.

יחד עם זה עלינו להתבונן מהו הדבר החיובי והכוחות החיוביים האופיניים לדור החדש, שכן קיימא לן כי הקב"ה נתן לכל דור ודור משהו חיובי מיוחד, שאיתו הוא יכול לבנות את עולמו ולהתמודד עם החסרונות של הדור. וכפי שהנחו אותנו גדולי העבודה, כי דווקא השמירה והפיתוח של המעלות החיוביות של האדם או הדור, היא דרך העבודה הנכונה. פעם שאלתי משגיח בישיבה קדושה, מהי המעלה של הצעירים היום. הוא גירד בראשו ולבסוף ענה לי מספר עניינים, שבהם הצעירים הם 'לא כל כך גרועים'. שאלתי את עצמי, אם כך, כיצד הוא יכול לחנך בחורים.

כאמור, ההתבוננות במעלות ובחסרונות, מתוך הכרה בשינוי המהותי שעובר על תנועת התשובה, והחשיבה המאומצת בדרכים הנכונות הנדרשות, הן הן צורך הדור.

כאן הוא המקום לאותם בעלי תשובה ותיקים, יחד עם שאר העוסקים במלאכה, ותיקים וגם חדשים, לקחת אחריות, ללמוד, להקשיב, להתבונן ולהשית עצות, יחד עם גדולי ישראל ותלמידי החכמים המעורים בסוגיית בעלי התשובה, וזאת כדי למצוא את הדרכים הנכונות בהדרכת בעלי התשובה. כי להמשיך ולהלביש את המהלך הקודם, או להגיד שוב ושוב "פעם היו…", זה לא עוזר.

זהו, אם כן, אתגר חדש בוער וקריטי, המצריך חשיבה ומעשים נכונים לטובת נושא מופלא זה של בנית עולמם של אותם יקירים מהדור החדש בכניסתם לעולם התורה.