אני ואתה נשנה את העולם

ההפגנה המרכזית



על קו התפר שבין הפורענות לגאולה, היציאה של מאות אלפים לרחובות אמורה לטלטל אותנו ולא לתת לנו מנוחה. בדרך לשיעור בתל אביב חלפתי על פני מאהל המחאה של רוטשילד. היה שם הרבה קסם וגיחוך משמשים בערבוביה. הקסם נבע מהתמימות, מהרצון האמיתי לשינוי, מהמיאוס המובן כל כך כלפי חוסר הצדק. הגיחוך נבע מכך שהמחאה הזאת נראית הרבה יותר כמו געגוע לוודסטוק מאשר מחאת אל תח’ריר.

בדרך לצפון, במאהל של נהריה, המציאות נראית אחרת. שם מדובר כבר על אנשים קשי יום באמת. על כאלה שלא חולמים על קפיצה קטנה לחו”ל בין מחאה למחאה, על כאלה שלא יודעים איך ישרדו את החודש הבא. אף אחד לא יודע באמת מה הוא רוצה במחאה הזו. רוב המוחים עוד לא נולדו בתקופות שבהן המדינה ענתה להגדרה של מדינת רווחה וממילא לא מכירים את הניוון, השחיתות והאי יעילות הכלכלית המלווים בדרך כלל למדיניות כזאת. מה שהם כן יודעים – שככה אי אפשר להמשיך. במוצאי שבת של פרשת חזון היו רבבות רבות של אנשים ברחובות. המחאה היא אמיתית וכואבת אבל כשברקע מתנגנת ריטה, שרק לא מזמן קיבלה מאה אלף ₪ על הופעה בחתונתו של אחד מבני הטייקונים הישראלים, המחאה הזאת מאבדת מהאותנטיות שלה. גם שלמה ארצי, המתוזמן היטב ומגולח למשעי, נראה רחוק מאד מזעקת הכאב של עמיר בניון, שהפכה להמנון של המפגינים בסוריה, שמוכנים למות בשביל הצדק שלקחו להם. תוסיף לכל זה את ארגוני השמאל שבוחשים שם ברקע, את המופעים המוזיקאליים בעיצומם של תשעת הימים ואת חילולי השבת ההמוניים וקל להבין למה אנשים שיראת שמים בליבם מרגישים לא מעט זרות למחאה הזו.

חזון ישעיה

אבל כאן בדיוק אנו טועים. המחאה הזו שייכת לנו, ולמקורות מהם אנו שואבים את חיותינו – הרבה יותר ממי שגדל על תחושה מעורפלת של תיקון עולם מרקסיסטי. קריאת התוכחה של ישעיה הנביא, וכך גם שאר הנביאים, מופנית בעיקרה אל חוסר הצדק החברתי, אל הניצול הציני של יתומים ואלמנות, ואל גבהות הלב של העשירים אל מול סבלם של העניים. תורה שלא מביאה עימה תיקון חברתי אינה תורת אמת. “חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא. וּבְפָרִשׂכֶם כפיכם – אעלים עיני מכם, גם כי תרבו תפילה – אינני שומע, ידיכם דמים מלאו. רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני, חדלו הרע. למדו היטב, דרשו משפט אשרו חמוֹץ, שפטו יתום ריבו אלמנה” (ישעיה א’ יד’-יח’). החמוֹץ, היתום והאלמנה של ימינו הם האמהות החד הוריות, חסרי הדיור והמובטלים. העניים של ימינו הם המשפחות שהעזו לחשוב שאפשר לגדל בכבוד יותר משני ילדים וכלב. יוהרת לב מתחילה במחירי הקוטג’, הדלק והחשמל, ומסתיימת בשליטה של מספר משפחות אצולה ממונית על כל הכלכלה הישראלית. על כך חרבה ירושלים. נראה, שבתקופה כזו, התכנסות אל תוך עבודת ה’ הפרטית של כל אחד ואחד הופכת להיות זרה ומנוכרת אל מול העוולות המקיפות אותנו. הציבור הדתי הלאומי ידע להוציא רבבות במחאה על ההתנתקות. הציבור החרדי ידע להשתמש היטב בכוחו הצרכני לכופף חברות ענק שחיללו שבת או קברים. ההעדר של חובשי הכיפות הופך להחמצה עצומה דווקא במחאה שהאופי שלה יהודי במובהק. גם כאן אנו עלולים לגלות מאוחר מדי שמי ששינה את פני ההיסטוריה היהודית היו שוב החילוניים ולא שומרי התורה והמצוות.

אהבת חינם

מי שביקר במאהלים מספר על תחושת אחווה נדירה. דור שהתרגל לתקשורת מבעד למסכי המחשב, מוצא את עצמו מזרון לצד מזרון, יום אחרי יום. בעיות פשוטות, של איפה לרחוץ פנים למשל, הופכות פתאום לחוליה מקשרת אנושית כל כך. רוב המוחים מפגינים מיאוס כלפי כל מה שמדיף ניחוח של פוליטיקה. ברק או לימור לבנת, לא רצויים שם בדיוק כמו ביבי. יש שם צמא גדול לתחושת הביחד. גם אם נכיר בכך שהרבה מאלה שיצאו לרחובות פשוט רצו לצאת מהשגרה עם איזה טעם של מהפכה נחמדה או בשביל איזו הופעה טובה – עדיין נגלה כאן צורך עמוק של מגע אנושי ושל תחושת שייכות למשהו גדול וערכי. מאד יכול להיות שאם נמצא את הדרך להצטרף אליהם נמצא שם הרבה חום ואהדה. יש הרבה בעיות הלכתיות בדרך להצטרפות אליהם אבל חייבים לנסות למצוא להן פתרון. כך כתב ידידנו, שמוליק ליאני, באתר כיכר השבת: “…כמה נאה היה, לו תפילת יום כיפור קטן, שנאמרה השבוע בתפילת מנחה של ערב ראש חודש אב, היתה נערכת ברוב עם בשדרות רוטשילד בתל אביב, ואפילו לו נערכה בכיכרות הערים החרדיות”.

מחאת התשובה

אצל רבים מאיתנו תהליך התשובה היה כרוך, בצורה כזו או אחרת, עם תחושות של מיאוס כלפי ההתנהלות החברתית ממנה הגענו. הכרנו בשקר ובצביעות של המערכות עליהן גדלנו וחיפשנו עולם צודק יותר ומתוקן יותר. התשובה קשורה קשר הדוק לתפיסת עולם מהפכנית. בעל התשובה מצא בעצמו כח למרוד בעולם בו גדל, בנורמות החברתיות עליהם חונך. הכח הזה נבע מתוך תחושת אמת גדולה יותר וראויה יותר ששווה למסור עליה נפש. ‘אדרבה’ הוא ביטוי ישיר לרוח המהפכנית הזו שמתעוררת מחדש. לא בכדי קם אחד המשתתפים בכנס בית מאיר הראשון והתחיל לשיר “POWER TO THE PEOPLE!”. דווקא הכוח הזה של בעלי התשובה הופך אותם לבעלי ברית טבעיים למהפכות יותר מדתיים מבית שנשארו נאמנים כל חייהם לצורת החיים בה גדלו. יתר על כן, החיבור האנושי לשפת המחאה המתרחשת, הוא הגרסא דינקותא שלנו. עומד לפנינו אתגר גדול: למצוא את הדרך להפוך להיות חלק מהמחאה הזו, ליצוק לתוכה תוכן יהודי מבלי להפוך למטיפים ולמחזירים בתשובה. כשהמוחים בכיכרות יוצרים להם זהות ישראלית רחבה וחדשה אנחנו יכולים להיות אלה שמאפשרים להם להתקשר לשורשים שלהם ולגלות שלא רק שאין סתירה בין צדק חברתי לחברה תורנית, אלא להפך – זוהי עצם המהות של חברה כזו.

כששאלו את אחת ממארגנות המחאה מי היא היתה רוצה באמת שישיר בכיכר בעצרת המחאה היא ענתה “שאורי זוהר ואריק איינשטיין ישירו ‘אני ואתה נשנה את העולם' "…