אמת מארץ תצמח

אמת מארץ תצמח

לאחרונה עברו עלינו כמה וכמה ארועים מטלטלים שראוי לתת את הדעת עליהם, או לפחות לנסות להתמודד איתם בכבוד. הארוע הראשון בסדרת הארועים הללו הוא פטירתו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל. הלוויתו של הרב עובדיה יוסף הפכה ברגע אחד לאחד הארועים המשמעותיים ביותר בתולדות עם ישראל בכלל ובתולדות מדינת ישראל בפרט, ההלוויה הגדולה מכולן, מדברים על כ 850- אלף איש שהיו שם, מכל רחבי הארץ באו לתת כבוד אחרון לרב הגדול הזה. תושבי ישראל "הצביעו ברגליים" והגיעו ללוות בדרכו האחרונה רב, גדול בתורה, מורה הלכה, אשר מכח זה יצר מהפכה חברתית בסדר גודל ארצי. תושבי ישראל בביאתם לירושלים בטאו את רצונם האמיתי- "איש לפי מהללו" כתוב במשלי ורבינו יונה מבאר בזה שהאיש נמדד לפי מה שהוא מהלל, תושבי ישראל באו לכבד את התורה. באו להלל את התורה, אין לי הבנה אחרת בכל הדבר הזה. הארוע השני בסדרת הארועים היא מערכת הבחירות לרשויות המקומיות שהסתיימה אך לפני שבועות ספורים. מה לא התעורר במהלך הקמפיינים השונים שליוו את מערכת הבחירות הזו. כל סוגייה אפשרית עלתה לדיון ציבורי, כל ויכוח חברתי, כל קיטוב עדתי, כל הנושאים המהותיים ביותר התעוררו בקמפיינים השונים – מחלוקות צצו להן כפטריות אחרי הגשם, מי לא נכנס לזה?! בציבור הליטאי- מלחמת עולם, בציבור הספרדי- מלחמת עולם, בציבור הדתי לאומי- מלחמת עולם, בציבור הכללי- מלחמת עולם, ראשי ערים נבחרו נגד דעת בג"ץ, בירושלים, )על ראש שמחתנו(- משה ליאון נגד ניר ברקת. איזה מטעמים עשו על זה בתקשורת, מלחמה נגד ה-" שחיתות" של דרעי וליברמן, מלחמה על צביון העיר, מלחמה בין צעירי ירושלים לירושלים המיושנת, המסורתית. בכל מהדורות החדשות בתקופה המדוברת דיברו על הדברים הללו, עלראש העיר לחיאני בבת ים, על בית שמש- מלחמה בין חרדים לשאר העולם. במהלך מסע הבחירות הזה יצאו חומרים שסיפקו מהדורות שלמות ודיווחים עסיסיים בכל מדיה אפשרית, ממש חגיגה לאנשי התקשורת. אבל מי בסוף לא בא? העם, הוא נשאר בבית. בסופו של דבר במערכת הבחירות הסוערת כל כך הזאת, אחוז הבחירה היה הנמוך ביותר בתולדות המדינה. גם כאן תושבי ישראל הצביעו ברגליים. חברים יקרים, יש מצב שבהלוויה של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל היו יותר אנשים מאשר אלו שהלכו להצביע והשתתפו בבחירות הללו. איש לפי מהללו הארוע הבא בסדרת הארועים הזו היא המחלוקת בציבור הליטאי בין בית מדרשו של הרה"ג ר' שמואל אוייערבך לבין בית מדרשו של הרה"ג הגראי"ל שטיינמן. המחלוקת הזו הגיע לכדי אלימות ממש, עד כדי כך שהגראי"ל שטיינמן הותקף בביתו)!( פיסית. בא אדם ונתן לו מכות. כמה עלוב הדור שאלו מעשיו. את שורש המחלוקת כנראה שלא נזכה להבין. אבל אין עוררין על דבר אחד- יש מחלוקת, ישנה שנאה, ישנה אלימות. המשמעות של מחלוקת כזו היא שאין הגמוניה יותר, פסקה ההנהגה תחת גדול תורה אחד כפי שהיה עד פטירתו של מרן הרב אליישיב זצוק"ל. הציבור הליטאי באופן מפורש וגלוי מודה בפני כל שאין היום מציאות שגדול אחד יוכל להנהיג את הדור. אין גדול דור אחד לציבור הליטאי. כל מי שמבין את משמעות העניין יודע שמדובר בלא פחות מרעידת אדמה. עקב פטירתו של מרן הרב עובדיה זצוק"ל גם בציבור הספרדי מבינים שלא תהיה יותר מציאות כזו של גדול תורה בסדר גודל של הרב עובדיה, שיוכל לאחד תחת הנהגתו כזה סדר גודל של ציבור. אנחנו עדים לשינוי משמעותי בכל הנוגע לצורת ההנהגה הרוחנית בציבור החרדי כולו. נגמר עידן אחד ומתחיל עידן חדש. עם נתבונן כעת על שלושת הארועים הללו וננסה להבין האם ניתן ללמוד מהם משהו על מצב הרוח של הדור שלנו, נוכל לראות שהציבור מאס במערכת השלטון הקיימת אצלנו. אנשים פחות מרגישים צורך להיות מעורבים בה ולקחת חלק בענייניה. גם בבחירת הכלליות, אחוזי הבחירה לכנסת הם מהנמוכים שהיו אי פעם. הציבור מואס במערכת ההנהגה הקיימת, לא מאמין לה, לא מעריך ולא מכבד אותה. הנהגה נראה שצורת ההנהגה הרוחנית בדורנו, לכל הפחות בציבור החרדי, משתנה לנגד עינינו. ההגמוניה נפרצת שוב ושוב ובעל כורחם נאלצים האנשים להתמודד עם מורכבותה של סוגיית ההנהגה שלהם. הגענו למצב בו צריכים האנשים לבחור לעצמם גדול דור, צריכים האנשים לצאת מהמהלך האוטומטי בו הכל כבר קבוע מראש- אלה רבניך, זוהי מפלגתך ואלו המוסדות אליהם תשלח את ילדך. עקב הארועים הללו אנשים צריכים לבחון מחדש את השקפתם ודרכם ואולי בפעם הראשונה בחייהם לעשות בחירה בנושאים אלו. יחד עם זאת עולה שהציבור יודע לומר באופן הברור ביותר למה הוא כן מאמין- הציבור הישראלי אמר מפורשות שהוא מאמין לרב עובדיה יוסף זצ"ל. אין זה אומר שכולם מסכימים או מזדהים עם כל המהלך שהוביל, אבל זה כן אומר שהציבור מכיר בגדולתו, מכיר באמינותו ונאמנותו לתורה, מכיר בטוהר כוונותיו. לכן הציבור בחר להגיע ללוות אותו בדרכו האחרונה, לכן כל כלי התקשורת בארץ כולל אלו שרחוקים מעולמו שנות אור, ידעו לכבד את הארוע ולהתייחס בכבוד רב אל מרן הרה"ג ר' עובדיה יוסף זצ"ל. הציבור בישראל גילה שהרצון והשאיפה שלו הוא להיות קשור עם דמות ערכית, עם גדלות תורנית, הרצון הזה חי וקיים בקרבו ואף מתבטא יותר מאשר הרצון לקיים את מערכת השלטון בצורתה הנוכחית במדינתנו הקטנה. אלטרנטיבה בהקשר הזה נציין עוד ארוע שבו הצביעו ציבור שלם ברגליים, ולא סתם, הגיעו עד למצפה גבולות שבנגב בכדי לקחת חלק מפסטיבל אינדינגב שידידנו היקר מתן נויפלד נמנה על מפיקיו. כ 7000- )!( איש, צעירים ברובם בשנות העשרים לחייהם, סטודנטים, העתיד של המדינה, חטפו מבעוד מועד את כל הכרטיסים לפסטיבל הזה. הפסטיבל מיועד בעיקר למוסיקה וללהקות הקשורות לסצנת האינדי במוסיקה הישראלית. אבל כמובן שיש בו הרבה יותר. במתחם גדול בלב המדבר שוכנים להם אוהלים שונים שבהם מוצגות לראווה עבודות אמנות שונות, דיסקים, ספרים, ציורים, כמו כן ישנו אוהל בית כנסת שבו נערכו שיעורי תורה ותפילות. האווירה הכללית שם היא אווירה של כבוד הדדי, באים לפרגן, לפרגן קודם כל ללהקות הצעירות ו\או הלא מסחריות המופיעות שם, וכן באים לפרגן בכלל. יצא לי להסתובב שם וראיתי את האנשים. כולנו זוכרים את הסיפורים על הוודסטוק, פסטיבל המוסיקה האגדי ששינה את פני התרבות המערבית, על כל הערכים שנלוו אליו- אהבה חופשית בעיקר. חברים, באינדינגב הבנתי שאנחנו כבר לא שם. היום ב- 2013 אחרי שממערכות השלטון וההון הצליחו למסחר הכל ולנתץ את התמימות. אין לנו יותר אשליות שחבורת היפים תוכל לשנות את העולם ושאם נציף את הגלובוס בגראס הכל יהיה טוב. היום אנחנו מבינים שצריך להיות הרבה יותר מדוייקים בהבנת הרצונות שלנו. האנשים הרבים שהגיעו לאינדינגב באו קודם כל להקשיב, אח"כ להיות חלק מסצינה של עשייה עצמאית עם ניחוח חלוצי )גם הנגב עוד יהיה פורח(. במקום הזה מרגישים את פתיחות הלב, באופן כמעט אורגני השתלבו שם תכנים יהודייים אותנטיים בין שאר העניינים. אנשים שמחו על האפשרות לקחת חלק בשיעורים ובתפילות, וכן באו לפרגן בהופעות של מוסיקאים, יוצרים, שומרי תורה ומצוות שעושים מוסיקה יהודית אינדי סטייל, מקבלין דין מן דין. מציאות כזו הבאה מתוך מקום של אהבת חינם )לא חפשית(, ללא התערבות של גופים מסחריים כלל, היא מציאות שהציבור הישראלי מכבד ומגיע לקחת חלק ממנו. פני הדור ידוע הפרוש שאומר שכמו שהאדם המוליך את הכלב צריך להתייחס לרצונות הכלב ועל פיהם להנהיגו, כך יהיה בדור עקבתא דמשיחא, שבו המנהיגים יכלכלו את צעדיהם לפי רצונות העם. חז"ל כללו את זה בקללות של הדור הזה. אנשי ההשקפה הטהורה מביאים תמיד את האמירה הזו של חז"ל כהתרסה על המנהיגים שמנסים לזכות ביציבות שלטונית ע"י ריצוי העם, ולא ע"י הנהגה הנובעת מנאמנות לערכים אמיתיים בלתי תלויים ברצון זה או אחר. אם כל זאת אנו יודעים שאי אפשר להנהיג בכח, יש מושג של "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה", יש את מסכת הוריות שמתעסקת בהתחשבות בציבור בכל הנוגע להוראות היוצאות מהסנהדרין או מבתי הדין השונים המנהיגים את העם. כאשר אנו רואים בחוש מה גורם לאנשים לצאת מהנוחות הביתית ומהראש הקטן, מה גורם לאנשים להתרגש ולקחת חלק ממשהו, איננו יכולים להיות מיואשים יותר ובטח לא אדישים יותר. עם ישראל חי וקיים. העם אומר בצורה מפורשת- ערכיות אין, תורה אין, שחיתות אאוט, מסחריות אאוט, כוחניות אאוט, התבצחמיחרה., בסופו של דבר, היא של העם. אמת מארץ תצמח.

תגים: